כותרת
> C;
1/1
נהריה

"בר מצווה" לסיפורי נהריינים ביום ההולדת 85 לנהריה

נהריה נהריהפורסם: 19.02.20 , 15:35ע"י
רשת לינק
שם הכותב/ת:

תחת הכותרת חוגגים 85 לנהריה, נערך בהיכל התרבות נהריה ביום ראשון, ערב נוסף של "סיפורי נהריינים", מפעילותו של השולחן העגול בהובלת יסמין בורנשטיין ובחסות העירייה.

הערב חולק לשני פאנלים, כפר שיתופי נהריה- האגודה החקלאית, בחלק השני סיפורי בתים בחלק האומנותי, הפעם הנעימו חבורת הזמר הנהריינים עם שירים שבקהל כולם הכירו.

יורי הירשפלד הנחה את הערב בהומור שרק יורי יודע, הזמין את שאול שאשא, פר 'בדימוס והיוזם של סיפורי נהריינים שהודה לכל הבאים ולעושים במלאכה בתנדבות מלאה.

לאחר מכן, הזמין את רונן מרלי- ראש עיריית נהריה שמאוד שמח לראות את האולם מלא בוותיקי נהריה וגם את בני הדור השני ושלישי שהגיעו לערב 'סיפורי נהריינים', מקרוב ומרחוק כי הדבר מאוד חשוב.

"אם אין עבר אין עתיד" וערב נהריינים הוא מאוד חשוב, הוא שמח שהפך למסורת מבורכת, שמוביל בעיר 'פורום השולחן העגול' בהובלת יסמין בורנשטיין.

"עיריית נהריה תמשיך להשקיע בחינוך ובכל נושא תרבותי כי אנחנו חושבים שזה הדבר החשוב ביותר והבסיס לחברה חזקה ובריאה.

כאן מגיע תפקידנו, להנחיל יחד לדורות הבאים את הידע והדרך שעברה נהריה, מיישוב חקלאי לעיר משגשגת ופורחת –בירת הגליל המערבי".

"עיריית נהריה שמה את נושא התרבות ופיתוח החינוך בראש סולם העדיפויות ושלשמחתו רבים מתושבי העיר מסייעים בהתנדבות מלאה במסגרת קבוצות חשיבה ושולחנות עגולים לקידום ופיתוח המיזמים ופרוייקטים חשובים לעיר".

רונן הודה לכל העושים במלאכה על ליקוט החומר והבאתו.

בפאנל הראשון ישבו מרים פאוקר חרובי, הילדה הראשונה בנהריה, בתם של רות ויעקב פאוקר.

איה מגדי וולנסקי ולידה ורה פולק בנו.

סיפרה מרים:

"התגוררנו בצריף, שפע כלכלי לא היה.

אבא היה עסוק בביטחון אך לא בחקלאות.

למרות שהוא הכין עצמו היטב לעליה לארץ, רוב הייקים היו בעלי מקצועות חופשיים- עו"ד, רופאים, מורים ואחרים...

אבא היה מאוד יסודי, הוא בנה את בית השימוש בכוחות עצמו".

עוד סיפרה: "שאת הנשק החזיקו דווקא מתחת למיטה שלה, כי ידעו ששם לא יחפשו.

כמו כן, סיפרה על ה"מרד" נגד החלטת המנהל המיתולוגי, ד"ר שלמה רילף שלא לחגוג את החלטת האו"ם על הקמת מדינה יהודית, ולמחרת היום ולהמשיך ללמוד כרגיל".

"התלמידים מכל הכיתות יצאו בהפגנתיות לחורשה הקרובה למורת רוחו של המנהל הקפדן ושם חגגו בשמחה ובריקודים".

תמונה נוספת שזכורה לה היטב: "ראינו את הרכבת שהגיעה מראש הנקרה בדרכה למרכז הארץ וכשעברה בנהריה- האטה, מהחלונות הביטו ילדים חיוורים, בוהים ומשתאים ניצולי השואה מאירופה".

היא זוכרת שמראות אלו העלו בה רגשי רחמים וחמלה, דמעות בעיניה.

איה מגדי, שנולדה ברוסקו ,סיפרה בגילוי לב על מוריס, אביה שהיה גבר מאוד נאה ובעל דמיון פורה וצבעוני.

היה גם שקרן גדול, כל כך האמין לסיפוריו שידע להרשים את ילדי המושבה כמו יגאל מאייר, הבן של אנדראס שעד היום זוכר את אחד הסיפורים: "היה איזה שיטפון בבר והוא חתר והציל אנשים..."

מספרים שלמוריס הטרקטוריסט היה מיני בר כי הוא מאוד אהב את הטיפה המרה.

עוד מספרים שהיה עושה סחר חליפין עם ארנסט אופנהיימר מ'פינגווין' כאשר היה מביא לו ירקות ובתמורה היה מקבל משקאות חריפים.

עוד סיפרו על הימים הראשונים בשכונת 'רסקו', על שכנים ש"משאילים/סוחבים" אחד מהשני פרחים ומוכרים לחנויות הפרחים בעיר.

עגלים בני שלושה חודשים שמתגלים אצל השכן שטוען שהלילה הוא נולד ברפת שלו.

איה מגדי סיפרה בגילוי לב על הוריה, הזוג מגדי שטיילו ברחובות נהריה ובמקרה פגשו את הרב קלר שאמר: "מה זה, אתם עדין לא נשואים?! על המקום העמידו חופה, תפס שני עדים וחיתן אותם.

כעבור יומיים נולדה אחותה הבכורה.

הפאנל הסתיים עם סרטון ראיון עם נעמי איזקסון, היום בר סלע.

על החיים בקצה הצפוני של נהריה (רחוב ויצמן פינת חניתה היום).

איך נוצר הביטוי "מקס ומוריץ" (החמור ובעליו) לפני עידן הטרקטור.

בפאנל השני ישבה בחן כרמלה מזורסקי שנולדה בשנת 1929, בתו של יוסף לוי- ממייסדי נהריה ובעל החזון שהפליא לרכוש אדמות.

סיפרה על ילדותה ועל הבתים בחייה, שאף פעם לא היה לאבא שלה כסף והוא התנהל בתחבורה ציבורית.

עוד נתנה עדות במצגת, מרים בר סלע איזקסון על ילדותה.

בפאנל ישב גם יוחנן קישון- האומן ומורה לצילום שסיפר על הבית של סבא שלו, מנהל בי"ס הראשון הד"ר שלמה רילף שהתגורר בקצה המיזרחי של המושבה וביקש לבנות לו את ביתו מבצרו מבטון מזויין.

שם, בקפלן 4, הייתה עמדת תצפית, סיפר ששמע מאביו על הקמת פסי הרכבת ע"י הכושים של שבט זולו ואת הסיפורים סביב הבית.

דניאלה שטרן סיפרה על הצריף שעד היום היא מתגוררת בו וסיפרה את סיפורו ועל חשיבות הגינה,

"אבא חזר מהשבי הרוסי ואמר שכל מה שחלם שתהיה לו גינה", טיפוח הסביבה היה חשוב לו.

תמיד היו אורחים בבית, אמא תמיד אמרה שהצריף הוא כמו מגומי כאשר הבית מלא- תמיד יש עוד מקום.

פעם פרצו לבית והם אפילו לא הרגישו, נכנסו דרך הקיר בזמן אזעקה ולא דרך החלון או הדלת.

במעברים בין אורח לארח התנהל חידון על בתים כאשר הוצגה מצגת של בתים בנהריה והיו צריכים לזהות מי התגורר בבית ומה הסיפור של אותו הבית.

חולקו פרסים בין הקהל, הוזמן עמוס גלעדי לספר על בית הכנסת ברסקו שבתחילת דרכו היה גן ילדים אך ברבות הימים הפך לבית כנסת ועד היום מתפללים בו בשבתות ובחגים.

בפאנל ישב גם דני יואל, הבן של אפריים יואל ז"ל, הספרן, מקים הספרייה העירונית.

בתחילה הספרייה הייתה בבית הספר ויצמן ועברה לשדרות הגעתון.

לאחר מכן הספרייה עברה לשטח שליד מייזלס, היה צריף שהיה כתוב עם שלט "הספרייה הציבורית ליד עץ התות".

הספרן, אפרים יואל ז"ל, היה ידען גדול בספרים והתייחס לספרים כ"אוצרותיו".

בשנת 1952 נחנך המעבר, הגיע תורם, מר בורשטיין מארה"ב שגזר את הסרט ולימים הוא זה שתרם את הכסף לספרייה העירונית.

אחרון המספרים היה פר' שאול שאשא שסיפר את סיפורו של גדעון גינטר אריך דויטקום, אוהב ישראל שהתיישב ברסקו.

"הנביא שכמעט בנה את בית המקדש" - היה אוהב ישראל ובנה מבנה משונה שסביבה הייתה גינה מהממת (היכן שהיום למעשה עומד אם זכרוני אינו מטעני הגן הבוטני) בחלק האחורי בכניסה הייתה קשת, הגינה הייתה עם צמחים מיוחדים והבניין היה מבנה מיוחד.

בתוכנית האומנתית הופיעו חבורת הזמר הנהריינים שפועלת מעל 45 שנה וב-18 שהנים האחרונות מופיעה גם בהיכל התרבות מידי חודשיים ומביאה רפורטאר חדש.

הם חתמו את הערב במחרוזת שירים בהובלת אייל גלבוע, המפיק המעבד והקלידן ומשה רוזנברג.

צילום גלריה RITVO PHOTOGRAPHY

צילום  RITVO PHOTOGRAPHY

 

צילום  RITVO PHOTOGRAPHY

 

צילום  RITVO PHOTOGRAPHY

 

צילום  RITVO PHOTOGRAPHY