זהו סיפורה המרתק, מסע חיים מרגש, המעצים והמעורר השראה של שרה גבע מנהריה שמרבה לבקר בכרמיאל אצל משפחתה.
אלו לא התמונות שהייתם מדמיינים לעצמכם לו הייתם קוראים על חייה של שרה גבע.
אישה יפה, בת 57 מאמנת אישית לעסקים, מטעם אנוש.
אישה עם המון אנרגיה וחיוכים, אמא לשש בנות, סבתא לשמונה נכדים ונכדות.
סיפור חייה הוא ממש לא הקרחת שכבר עשרות שנים היא נהנית ממנה.
סיפור חייה הוא מכאובים שלא עצרו אותה – והעמוד שהציל אותה.
מכירים את הרגע הזה שאתם מתכננים משהו והחיים מתכננים לכם אחרת?
אז איך כל זה מתחבר לאקרובטיקה על עמוד?
שרה רוקדת על עמוד כבר שנים, מה שהצליח לעזור לה להתגבר על הרבה קשיים בחיים.
איזה קשיים חווית?
"אני אחרי 12 אירועים מוחיים, משותקת בפלג גופי השמאלי, עברתי ניתוח השתלת לב, מתמודדת עם פיברומיאלגיה ורק רציתי להישבר".
מי שהצליח להוציא אותה מהמשבר היה אביה שלא אפשר לה זאת והתריע בפניה שהיא לוחמת וכמו שתמיד ידעה לשקם אחרים עכשיו הגיע הזמן לשקם את עצמה.
מאז שהתחזקה היא טוענת "זה לא הסוף עד שזה לא נגמר"
ובוחרת לחיות את חייה בשמחה ובאופטימיות ובתנועה כל עוד היא בחיים.
איך הגעת לתנועה? לספורט בחייך?
"מאז שאני זוכרת את עצמי הייתה ילדה היפראקטיבית אהבתי את הספורט, נזקקתי לתנועה, לתזוזה, מאז מסלול חיי הוא ספורט ומעולם לא הפסקתי לנוע".
היא הייתה אלופת הארץ בקפיצה לגובה ולימים גם מאמנת.
הייתה אלופת הארץ בתנועה על עמוד, בקטגוריית הגיל שלה.
איך הגעת לרקוד על עמוד?
חברה עניינה אותי, החלטתי להצטרף ולבדוק, כאשר הלכתי וניסיתי, התאהבתי ומאז התאמנתי כמה פעמים בשבוע וריחפתי עם ההרגשה.
היה מדהים עד שהגוף התחיל לבגוד בי, עקב בלוטות התריס שלא תפקדו והביאו עימם תשישות חסרת תקדים של הגוף.
פגיעה בזיכרון, אובדן מילים, שיבוש בכתיבה ולצידם ניתוח לסגירת החור בלב שכאמור יצר את כל האירועים המוחיים".
אך לא די בכך מספרת שרה:
הגוף נשבר, 4 פריצות דיסק, שתי חוליות שזזו ממקומן אחת קדימה והשנייה לאחור,
דלקות בכל הגידים שבאזור שורש כף היד בימין ובשמאל , כתף קרועה ללא סחוס.....
עם גב "מפורק" ידיים שלא הצליחו לאחוז, כתפיים שלא נשאו אותה ועם כאבים ללא רחמים.
"נשברתי ואפשרתי לעצמי להתאבל על מר גורלי, אחרי שניסיתי את כל סוגי הטיפולים, הקשבתי למומחים, עצרתי לרגע לתת מנוח לגוף, הפסקתי את האימונים שגרמו לי מפח נפש, מה שלא עזר בהחלמה הפיזית או הנפשית".
שרה החליטה לקום, להתרומם, ניגבה את הדמעות והחליטה שהיא מתחילה לנהל את כאביה, דרך המקום שהיא אוהבת שגורמת לה לנצח בכל פעם מחדש.
היא חזרה לאהבה שלה, לתנועה, לריקוד על העמוד ותוך שנה וחצי חזרה כמעט לתפקוד מלא ואפילו נוספו תחביבים שלא עסקה בהם לפני כמו: שחייה וריקודים סלוניים.
שיקום כמעט מלא, דווקא שאתה מאמין שהנה ניצחתי, אז החיים נתנו מכה נוספת.
יהודה בן זוגה, אב ילדיה לקה בדום לב, באמצע משחק כדורסל ממנו לא שב.
ושרה נשארה עם ששת הבנות והפכה לדבריה לרובוט בתפקודה.
שרה הבינה שאי לא יכולה להרשות לעצמה למען הבנות, לטובתן והחליטה להוות להן דוגמה.
להמשיך ולרקוד את החיים עם חיוכים.
היא חזרה לעסוק בספורט, הדבר היחיד שנשאר אצלה קבוע שמעודד אותה
ושהצליח להציל את חייה ואת נפשה.
הספורט שסיפק לה אופטימיות ונחישות והשתנה בהתאם למצב הגופני.
אבל שום דבר לא עמד בינה לבין העמוד שליום הולדתה ה- 50 קנתה לעצמה והוא במרכז הבית.
" האימון, התנועה על העמוד פשוט מעודד אותי, זוהי דרך להתמודדות שמכילה בתוכה הרבה שמחה ותחושת הצלחה, למרות הקושי והכאב.
כך אני מרגישה שאני חיה את חיי מתוך בחירה ומנהלת את העשייה שלי ולא נותנת לכאב לנהל אותי.
אני מתאמנת ומנצחת בכל פעם מחדש, מודה על הקיים על הבחירה והיכולת, לעשות משהו עבורי, לעצמי שנותן לי משמעות לקיומי ומאושרת מכך"
כך לאט, לאט עם תרגילים, אלמנטים ישנים שהגוף זוכר ועם קצת חדשים לחיזוקו, מצליחה שרה למצוא דרכים חדשות לחיזוק הגוף והנפש.
מכאובי החיים לא עוצרים אותה, אופטימיות בתנועה מצליחה לרפא את נשמתה.
והיא כמובן ממליצה לכולנו.
סרטון של שרה והעמוד שלה :
