ברומן החדש "קדר המילים" כותב צבי לי-דר, לשעבר כתב רשות השידור באירופה ושליח קול ישראל לאפריקה, על סקופים ועל מילים שעלולות
להרוג. אחד משיאי העלילה הוא ויכוח האם היה מקום לשדר סקופ על יציאת הקבוצה הראשונה של יהודים מאתיופיה למסע רגלי אל ארץ ישראל
בימים אלו יוצא לאור רומן מרתק חדש מאת צבי לי-דר בשם "קדר המילים" (בהוצאת "כרמל ירושלים"), שהוא סיפור בדיוני הלקוח מחומרי חיים. העלילה מתנהלת בשני צירים עיקריים: ירושלים ואתיופיה, ומשלבת את הסיפור המופלא של יהודי אתיופיה לישראל לפני 40 שנה, עם קורותיהם של שני חברים, עיתונאים ירושלמיים העובדים ב"קול ישראל". תפקיד מרכזי בעלילה יש למילים ולכוחן לבנות והשמיד וכל זאת בהבל פה, בשרבוט של עט או בהקשה במקלדת.
אם השם צבי לי-דר נשמע לכם מוכר, זה בעיקר בשל התפקידים המרכזיים הרבים בהם שימש במשך עשרות שנות עבודתו ברשות השידור: כתב "קול ישראל" והטלוויזיה הישראלית במערב אירופה, שליח "קול ישראל"
במשימות עיתונאיות באפריקה, עורך ומגיש של תוכנית הרדיו הפופולרית מאוד בזמנו "שש אחרי החדשות עם צבי לי-דר", ודובר רשות השידור וחבר הנהלתה בתקופת המנכ"ל מוטי קירשנבאום.
"קדר המילים" מתאר בהרחבה את ההווי, החברויות, הקנוניות והדילמות במערכת החדשות של "קול ישראל" בימיו המיתולוגיים. במרכזו, יריבות מרה בין שני חברים, עיתונאים שמתחרים זה בזה במישור האישי על אהבת נשים ובמישור המקצועי, על תפקידים ועל סקופים. אחד משיאי העלילה הוא ויכוח האם היה מקום לשדר ידיעה שהייתה סקופ חשוב: יציאתה של הקבוצה הראשונה של יהודים מאתיופיה למסע רגלי דרך סודן אל ארץ ישראל.
כעיתונאי, כך מספר לי-דר, הוא נתקל בעצמו בדילמה זו, אבל הוא מדגיש "שלא ישתמע לשני פנים: קדר המילים אינו ספר אוטוביוגרפי, אלא רומן שנשען על חומרי חיים. גיבוריו ופרטי העלילה לקוחים ממחוזות הדמיון".
בעורקיו של לי-דר ממשיכה לזרום אהבתו למקצוע העיתונות. מזה 30 שנה הוא כותב על ישראל עבור ירחון אירופאי. במקביל, הוא מסייע לעמותת "הנני" – קבוצה של עולים מאתיופיה ששמה לה למטרה להרים את קרנה של העדה ולהקנות לה מקום ראוי בחברה הישראלית. העמותה הקימה בפאתי קרית גת חווה חקלאית, הנראית כמו כפר אתיופי. הכפר פועל לשיקום מעמדם של המבוגרים במשפחה האתיופית שמעמדם נפגע עקב העלייה לישראל. בנוסף, מתקיימות במקום סדנאות חינוכיות לתלמידי בתי ספר, שמשתתפיהן לומדים על המורשת והתרבות העתיקה של העדה ועל זיקתה רבת השנים לציון ולירושלים.
לי-דר: "עיתונות, מילים, ויהודי אתיופיה הם שני נושאים המעסיקים אותי מזה שנים רבות, ושניהם שלובים זה בזה בעלילת 'קדר המילים'. המטרה העיקרית שלי בכתיבת הספר היא כפולה: בהקשר האתיופי – להבליט את סיפור העלייה מאתיופיה, ובמיוחד את הסאגה של המסע ההרואי שעשו חלק מהם ברגל, מאתיופיה לסודן בדרך לישראל. לדעתי, מסע זה לא זוכה עדיין למקום הראוי לו באתוס הציוני. בהקשר השני, חשוב לי להזהיר מפני השימוש הלא אחראי והנונשלנטי שנעשה כיום במילים. מילים הן נשק חד, מסוכן, הורס ולפעמים אף הורג. השימוש בנשק זה אינו כרוך בקבלת רישיון, וכל אחד רשאי לכתוב כאוות נפשו ולהעביר דעות, ידיעות וגם פייק ניוז – ללא סינון, ללא בקרה וללא קבלת תגובה. את הזרם הזה כבר אי אפשר לעצור, אבל מותר וחובה להזהיר ולבקש מכל מי שעוסק בכך לעצור לרגע ולחשוב על ההשלכות של המילים שלהם, וכמובן לא לשכוח את האמרה העתיקה שלנו: 'חיים ומוות ביד הלשון'".
מה שלא לקוח מהדמיון הוא סקופ ענק שהסתתר מאחורי דיווח תמים ששידר לי-דר בתחילת שנות ה-70 של המאה הקודמת ושגרם, בשל שרשרת של אי הבנות, למתיחות צבאית במזרח התיכון שחייבה התערבות של הממשל האמריקני, כולל מעורבות אישית של נשיא ארצות הברית דאז ריצ'ארד ניקסון. בהנחיית ראש הממשלה דאז, גולדה מאיר, נפתחה חקירה רחבה של השב"כ ושל ענף ביטחון שדה במטכ"ל כדי למצוא את מי שהדליף את הידיעה. לי-דר, אז איש צבא קבע ששירת ככתב פרלמנטרי של גלי צה"ל, נחקר ארוכות, נדרש בפקודה להסגיר את המקור שלו אך סרב לעשות זאת ואוים במאסר. הפרשה, שזכתה אז לכינוי "האזהרה לירדן", נחתמה בקול ענות חלושה, אחרי התערבות של קצין חינוך ראשי באותה תקופה תת אלוף שאול גבעולי, שנענה לתנאי שהציב לי-דר לפיו המקור, שהידיעה הגיעה אליו באקראי, לא ייפגע.
בדצמבר 1977 יורט באנטבה שבאוגנדה מטוס של חברת "קניה ארוויס" שהיה בטיסה מזמביה לקניה. במטוס היה נוסע ישראלי אחד, כתב קול ישראל צבי לי-דר. זה קרה כשנה וחצי אחרי "מבצע אנטבה", במהלכו הצליח כח מיוחד של צה"ל לשחרר במבצע צבאי נועז ויוצא דופן כמעט את כל 105 הנוסעים: יהודים, ישראלים ואנשי צוות מטוס אייר פראנס, שנחטפו על ידי מחבלים גרמנים ופלסטינים. בתקופה שאחרי המבצע ביקש אידי אמין לנקום במדינה שהשפילה אותו כל כך, ובין השאר אף נהג ליירט מטוסים שעברו מול שמי ארצו ולחפש בהם נוסעים ישראלים. למרות הבדיקות הקפדניות של דרכוני הנוסעים בטיסה, הצליח צבי לי-דר, אז בשליחות "קול ישראל" באפריקה, להערים על החיילים האוגנדיים ועל אנשי החזית העממית לשחרור פלסטין ולהתחמק מבדיקת הדרכונים שהייתה עולה לו בחייו לו הוצג בה דרכונו הישראלי.
סיפור היחלצותו יוצא הדופן של לי-דר פורסם בהרחבה בכלי התקשורת הישראליים והפך בזמנו לסקופ בינלאומי. "כל דרכון נבדק על ידי שישה אנשים" מספר לי-דר. "שלושה מהם היו מחבלים מהחזית העממית לשחרור פלשתין ושלושה חיילים אוגנדיים. הצלחתי להערים על כולם, ועברתי ביניהם כאשר הצגתי את הדרכון שלי כאילו הוא כבר נבדק. מה שסייע לי זו דווקא הבדיקה הקפדנית של הדרכונים. כל דרכון נבדק בנפרד על ידי כל אחד מן הבודקים. בזמן שאחד מהם סיים את הביקורת, הוגש לו דרכון נוסף לבדיקה. וכך היו בעת ובעונה אחת כמה דרכונים בתהליך הבדיקה. בגלל הבלגן, ראיתי שהבודקים לא זוכרים בדיוק מי הגיש להם דרכון לבדיקה. ברגע של חוסר ערנות מצדם ניצלתי את ההזדמנות ועברתי ביניהם נושא בגלוי את הדרכון שלי, כאילו זה עתה קיבלתי אותו בחזרה, וזה עבד. כל הזמן הייתי מתוח ודרוך, לא פחדתי לשנייה. כמה שנים אחרי פרשה זו סיפר לי מכר כי התרגיל הזה נלמד בקורסים של אנשי ביטחון ישראלים, בסימולציות שנועדו למנוע שמישהו יחמוק מהם בדרך דומה".
