ליגת העל בכדורסל חוזרת בחודש הבא וקפטן עירוני נהריה נראה דרוך מתמיד לקראת חידוש העונה ,גפני העניק ראיון "למנהלת הליגה בכדורסל" שם שפך אור על התקופה שלו בעידן הקורונה בעיר נהריה ועל המחשבות שלו על היום שאחרי הכדורסל .
בימים האחרונים החלה רכבת אווירית מארה"ב לישראל של זרים ומתאזרחים, אבל יש גם כאלו שנשארו בארץ לאורך כל התקופה הזו. אחד מהם הוא טוני גפני, קפטן עירוני נהריה ואחד השחקנים הכי ותיקים ומנוסים בליגת ווינר סל, שחיכה בסבלנות לתום הפגרה הכפויה כדי שיוכל לחזור לעשות את הדבר שהוא הכי אוהב: לשחק כדורסל. ואם לדייק, לדבריו: לשחק כדורסל ולנצח.
"באמצע חודש מרץ, כשהכל התחיל והדברים היו לא ברורים, היינו חייבים לקבל החלטה", מספר קפטן נהריה בראיון לאתר המנהלת על פרוץ המגיפה, "אשתי הייתה בחודש שביעי והיו לנו את השיקולים שלנו. לא רצינו לעשות שום דבר שיסכן את אשתי או את העובר, קיבלנו תמיכה והמון עזרה מהמועדון ובאופן כללי המצב בישראל הרגיש בטוח יותר מאשר בארה"ב. הלב שלנו רצה להיות עם המשפחה, כמו כל אחד במצב כזה, אבל הראש אמר לנו להישאר פה בסיטואציה הטובה והנוחה שאירגנו לנו. אני מודה מאוד למועדון על העזרה שלו".
איך עברה עליכם תקופת הסגר?
"הדירה בה אנחנו גרים הפכה את המצב לנסבל ונוח יותר. יש לנו חצר, בימים החמים מילאנו בריכה קטנה לילד ויש לו גם טרמפולינה לקפוץ עליה ולהוציא אנרגיות. זה לא מצב אידיאלי לאף אחד, אבל בכנות, אני לא יכול להתלונן. לאשתי עם ההריון זה מן הסתם היה קשה יותר, אבל אל תכתוב את זה (צוחק)... אנחנו בשכונה נהדרת, שמרנו על ההוראות וביחס ללא מעט אנשים שגרים בלב ערים בלי אפשרות להתאוורר בחוץ, המצב שלנו היה טוב".
שמרת על קשר עם החברים מהקבוצה?
"בוודאי. קודם כל, אני וקואץ' דני (פרנקו) מדברים בלי קשר בכל יום ובתקופה הזו דיברנו אפילו יותר. לא רק על כדורסל, אלא גם החלפנו טיפים על הכנת אוכל, שמירה על הילדים וכו'. דני ואני הולכים הרבה שנים אחורה, הוא מאמן גדול שתמיד מוציא את המקסימום מהחומר שעומד לרשותו ומוצא את הדרך להפוך כל קבוצה למנצחת ותחרותית. דיברתי כמובן גם עם כל החבר'ה מהקבוצה, גם הישראלים וגם האמריקאים. אנחנו קבוצה קטנה ומחוברת ושמרנו על קשר. החבר'ה שלנו בארה"ב היו מפוזרים בכל רחבי המדינה, בחלק מארה"ב המצב קצת יותר טוב וזה מאוד תלוי איפה אתה נמצא בכל מה שקשור להנחיות המקומיות, ההגבלות ומצב התחלואה. לשמחתי הגדולה כולם בסדר והמשפחות שלהם בריאות. אני יכול להגיד שכולנו בעיקר חיכינו שזה ייגמר, כמו כל העולם".
איפה תפסה אותך ההודעה על חידוש הליגה?
"כששמעתי שהליגה חוזרת, התרגשתי מאוד כמובן כי אני כבר רוצה לחזור לשחק. החודשיים האלו היו כמו פגרה ארוכה באמצע העונה ואני חושב שפרט ל-2010, כשהייתי מושבת בשל פציעה, לא הייתה לי תקופה כל כך ארוכה בלי כדורסל. לאורך כל הזמן הזה קיוויתי שמשהו יקרה ונוכל לחזור לשחק. לא רק אנחנו אגב, אלא שכל העולם יחזור לקדמותו, כולם יהיו בריאים ויוכלו לשוב לשיגרה. ככדורסלן, קשה לחשוב על עונה 'לא סגורה'".
דיברת לאחרונה על מחשבות פרישה בסוף העונה הנוכחית. המצב גרם לך לשנות את דעתך?
"בכנות, אין לי שום מושג כרגע. פיזית, אני מרגיש כמו בן 25 ובטוח שאני יכול לשחק עוד חמש שנים. הדבר היחיד שהשתנה מבחינתי הוא אולי בזמן ההתאוששות אחרי משחק אבל גם זה לא משהו משמעותי. זה לא קל לחיות הרחק מהבית כל כך הרבה שנים וגם ככה אף אחד לא יודע מה יקרה בעוד כמה חודשים. אני יכול להגיד שאם אמשיך לשחק, זה יהיה רק בישראל. נחכה ונראה".
הגעתם לגמר גביע היסטורי ולא הייתם רחוקים מתואר. מה הציפיות שלך מהקבוצה עם חידוש הליגה?
"כשבאתי לעירוני נהריה, דיברתי עם דני על המטרות שלנו ולשנינו היה ברור שלא הייתי מגיע אלמלא היה לנו סיכוי לזכות במשהו. כשהגעתי לירושלים ואמרתי שאני רוצה לזכות באליפות, חלק מהאנשים צחקו ותראו איך זה נגמר. יש הרבה שחקנים שיודעים לקלוע, אני תמיד הייתי שחקן שרק רוצה לנצח. יש לנו המון כישרון בקבוצה ולא הופתעתי בכלל שהיינו במרחק זריקה של ג'רל (מקניל) מזכייה בגביע. זה היה גמר הגביע החמישי שלי בקריירה ובכל קבוצה כמעט זו הייתה סוג של הפתעה. ההגעה לשם היא לא פרס מספק מבחינתי, אני מאוד גאה במה שעשינו אבל המטרה שלי היא להביא עוד התרגשות ועוד כבוד לעיר שלנו, שעברה המון בחודשים האחרונים, מאסון ההצפה ועד לווירוס כמובן. העיר הזו חזקה בטירוף, היה כיף וכבוד גדול להגיע עם הקבוצה לגמר והרגיש שהתושבים פה בטירוף. אני מקווה שתהיה לנו הזדמנות לעשות עוד משהו מיוחד עבורם ועבור העיר כולה".
