את ארז אני מכירה מהפייסבוק, לפני שבוע וחצי לערך נפגשנו בחתונה של זוג חברים. ניהלנו שיחה שאותי מאוד ריתקה, בעקבות שיחה זו הבנתי שיש לו המון מה לתת לארגז הכלים שלנו, השיחה הזו היתה לי כהשראה לדברים הקשורים לחיי, היא הובילה לראיון זה. חייבת לציין שכתבה זו אינה נוגעת ולו כזעיר אנפין על האדם שהוא, אך בנג...

הלכתי ללא ציפיות אך עם סקרנות לדעת מה יש לו לספר לי שאני לא יודעת או שלא חשבתי על כך.

בסוף כל כתבה שכתבתי כאן המרואיינות נתנו לי טיפים אשר עזרו להן להמשיך במסע שלהן למרות האתגרים והמהמורות.

את הלית פגשתי לפני זמן קצר באתר הנקרא לינקדאין, קראתי על פועלה ועל הנחישות שלה לתת מענה לנשות עסקים. רציתי לדעת יותר לעומק עליה, ושוחחנו בטלפון. הטונציה שהייתה לה בשיחה הובילה אותי להעריץ את השליחות שלה והאמביציה שלה להצלחה.

את אורלי הכרתי דרך מכר משותף. 

את מיטל ליפשיץ פגשתי לראשונה לפני כמעט עשור בהולמספלייס בשיעורי הספורט. נוצרה ביננו חברות מיוחדת אך אינה קבועה ולאורך זמן.

את התמונות שליאת הציגה בפייסבוק, ראיתי לראשונה לפני כשנה. ראיתי משהו שונה, ייחודי, ראיתי סיפורים שלמים, רגשות ואותנטיות. אני הייתי בתקופה מבולבלת בחיי, ואחרי שראיתי את תמונותיה רציתי להעז, לפני כן לא אהבתי להצטלם כלל. כשהגעתי אליה הרגשתי משהו שונה.

החלטתי שאת הראיון הראשון אכתוב על אימי. לא כותבת משום שהיא אמא שלי אלא משום שיש ערך עצום בכתבה זו.

זמן רב אני רוצה שיהיה לי טור שבו אכתוב פעם בשבוע, אך לא הייתי בטוחה לגבי הנושא שעליו אכתוב. רעיונות רבים היו לי, חלקם אהבתי יותר, חלקם פחות, אך, רעיון אחד תמיד חזר אלי, אחרי שחשבתי על האחרים הוא לא ויתר וצף כל פעם מחדש, בסופו של דבר הוא ניצח בגדול ואני שמחה להביא אותו אליכם.