ביום שלישי מאות ליוו את דליה בירנבוים האחות המיתולוגית, אשתו של דני, אמא: לאופיר איתי ועמית , חמה ליפעת, שני ועדי וסבתא לנכדים יהלי, מעיין, מאייה, עפרי, יהל, נבו ויואב . לפני שבוע שחתה כהרגלה בברכה בקאנטרי נהריה, הייתה מלאת חיים, שוחחה עם חברים . דליה מאדם פעיל, איתן, באמצע החיים, איננה עוד. בלוויה נכחו משפחה, חברי רוטרי , חברות האופן הפנימי מנהריה, חברי קבוץ כברי וסער, חברים מהכללית, תנועת נשים עושות שלום ואחרים.
קורות חיים: דליה אומנם נולדה בשפיים לאורי ורות קליבר 22.7.48 בקבוץ שפיים אך מהר מאד הפכה לבת הגליל המערבי. הוריה העתיקו מגוריהם לקבוץ כברי שנוסד ב 49 והיו ממקימי כברי. דליה מיד נקלטה בחיי ילדי הקיבוץ גן א', אחר כך בקבוצת רימון, בכיתה ח' הגיע דני ולמעשה מאז לא נפרדו דרכיהם.
ב1966 יצאה ללימודי אחיות בבית חולים השרון. אוגוסט 69 נישאו בכברי באותה שנה יצאו דליה ודני לשנת שרות לקבוץ אילות ושם נהלה שנתיים את המרפאה. מ1971 דליה ודני לא עזבו את הגליל המערבי, חזרו לכברי ודליה החלה לעבוד במרפאה בכברי, במקביל בפגיה במרכז רפואי לגליל . במשך הזמן נולד אופיר ועם הרחבת המשפחה 1977 עזבו את כברי ועברו לנהריה , אחר כך עברו לקבוץ סער שם נולד איתי ב 1980 נולד עמית.
במקביל להרחבת המשפחה המשיכה להתקדם הפכה למנהלת האבחון המהיר בכללית מקצועית בנהריה ושם עבדה 11 שנים כאשר גם ניהלה את אחיות הסטומה אשר עוברות הכשרה מיוחדת ושרתה אלפים של תושבי הגליל המערבי. סייע לחולים רבים לפני ואחרי ניתוחים .
ב2011 חזרו דליה ודני לקבוץ כברי בנו את ביתם בשכונת הבנים.
היית חברה באופן הפנימי ונשיאה בין השנים , 2001-2 . נשארה בקשר עם כל חברות באופן .
בלוויה הקיבוצית ספדו לה חברים מילדות- נציג מקבוצת רימונים שפנה אליה ואמר: "דליה יקרה ותמימה. עומדים אנחנו בני כיתתך רימון המומים, עצובים וכואבים. היית עבורנו ישות מאירה ומלכדת. ניתן להגדיר את הדרישות מהמקצוע אחות ב 2 מילים – דליה בירנבוים. נתינה ללא גבולות 24 / 7 מקצועיות, אמינות, אכפתיות ואיתנה כסלע. פילסת לפונים את השבילים ביער מערכת הרפואה. והכל בחיוך ובחום אנושי במצבים הכי קשים. דני והילדים זכו בך. דני כדרכו הוציא אתכם רוב החיים מחוץ לקופסה. בשנים האחרונות לעת חזרתם לקבוץ, שולמית ואני התקרבנו מאד אליך ואל דני. הכאב מעצים. 'לו להשיב ניתן את מחוגי הזמן'.
בזה אחר זה נאמרו הספדים מרגשים על טוב ליבה ועל החיבור והדבק שהיא הייתה לכולם. חברה מהאופן הפנימי, חברה טובה, שספרה כיצד ליוותה אותה בהתמודדות עם המחלה, אחיה יאיר, הבנים אופיר ואיתי קראו לה אמוש איך אפשר להיפרד? אופיר הדגיש שהיא הייתה קרן שמש וציטט את הזמר העכשוי בניה ברבי, הכלות. חתם את ההספדים הרבים דני אהובה מזה 60 שנה שריגש את כולם.
ההספד,
ששים שנה של אהבה.
אחותי, (כשמבטו אל דליה שטמונה באדמה) . רק מספר חודשים כבר 'ניצת הקליק'
את בת לערך 13 ואני שנתיים בוגר ממך ושנינו אהבת נעורים ראשונה. לא עבר זמן רב ומשפחתך קלי אורי ויאיר מאמצים למשפחה בן נוסף. זו חברות של משפחה אחותי, מפגשים בחדר בשעות אחר הצהרים אהבה של אחים. מבלים יחד רבים ומשחקים, מפגש משפחה באותם הימים בקיבוץ.
אימצתי לי אחות ומשפחה אוהבת. ומי היה מסוגל לדמיין שאהבת אחים זו תהפוך לאהבת חיינו עד סוף.
לא עברו חודשים רבים והבנתי שלאחותי יש כוונות גדולות. עידן חדש בחיינו."
החברות. דני בירנבאום ממשיך ומתאר את הנערות את הטיולים וכמובן המשפחה המשותפת. הוא מספר כמו כל החברים. את הדברים שאפיינו את דליה הנתינה . טוב הלב, הדאגה הטוטאלית לכל מי שרק זקוק וגם למי שלא...... בין היתר סיפר שבאותה תקופה לא היו ניידים , אז המילה הכתובה תפסה מקום בחייהם, איזה טוב לב והתמדה. החזרה לכברי והיא אשתו. המשפחה המורחבת והרגע שבו נוספו הכלות (סוף כל סוף יש לך עם מי לדבר) ששה נכדים והסבתא כה מאושרת.
"ובנימה אישית בנינו ומתסכל על קברה הטרי זו תקופה של ששים שנה ביחד. ישנו זוגות שחיים יחד גם זמן ממושך מזה, אולם חיים של חברות של בנייה משותפת, כבוד ודרך ארץ אחד לשני ללא תנאי היכולת לוותר ולעגל פינות במקומות הנכונים, לשמור על הקשר בין כולם וכמובן לבדוק תמיד עם יש צורך בעזרה.
זאת את דליה אין ספק שזה הדבק המחזיק את כולנו. אשת חייל נוחי בשלוה במקום שכה אהבת.
נ.ב. רציתי להזכיר לך שלאורך חיינו המשותפים לא רבנו אפילו פעם אחת. ממני באהבה ללא גבול דני.
דליה נגעה באלפי אנשים ועזרה תמיד לכולם, יהי זכרה ברוך.
.jpg)
