ביום רביעי מלאו לנהריה 86, לרגל יום הולדתה התקבצו מכל העולם- ראשי ערים תאומות, אוהדיה, חבריה, ילדיה מרחבי הארץ, תושביה ואפילו מלכת יופי אחת לעוד ערב ייחודי וחד פעמי של "סיפורי נהריינים" (מספר 14).
החגיגה התקיימה באמצעות ה"זום", בשל הימצאותה של הקורונה בסביבה.
הערב הוצף בזיכרונות וסיפורים מהגעתון ועד הים.
יורי הירשפלד הנחה את הערב בהומור ובשנינות בשפה העברית כשמידי פעם נאמרו ברכות גם בגרמנית, אשר כה שגורה בפיו.
מעל 450 איש צפו במפגש הווירטואלי.
רונן מרלי, ראש העיר נהריה ברך וסקר תכוניותיו לעתיד.
להפקה של ערב כזה היו שותפים המארחים, מנהלי אתר מ.ת.ג, אהוד שפירא ואריק אופיר שהעניקו לנהריה את זמן השידור כמתנת יום הולדת.
חברי "השולחן העגול" בראשותו של פרופסור שאול שאשא וחברי הצוות: יסמין בורשטיין, מאיה ברלב ראושניץ, מינה גולדשטיין, עמוס גילעדי, יוכי דוברצקי, איתמר דוד, יורי הירשפלד, דבורה מילשטיין, מרים סלע, בני סלע, דני ציבולסקי, גדי שטרן, יוסי שמואלי, בתיה שפירא.
יש לציין את פועלם של טל אלמוג, יועץ ראש העיר, לימור בן חיים ועומרי שאשא ממחלקת התרבות בעירייה ושל מיקי הירשפלד בתחום הצילום והעריכה.
תחילתו של המפגש התאפיין בהתרגשות רבה שאחזה במשתתפים, בהם ילידי נהריה, וותיקיה שחלקם כבר לא גר בה אשר זכו להיפגש באמצעות ה"זום" אחרי זמן רב.
רונן מרלי, ראש העיר נהריה בדברי ברכתו: "מזל טוב לנהריה, יישר כוח לכולכם ששנה אחר שנה מתכנסים לספר את הסיפורים ולזכור שאתם והמשפחות שלכם הקמתם את נהריה.
הדברים ה"קטנים" האלה הינם חלק מייחודה של נהריה.
אספר לכם שכשביקשנו למתג את נהריה, עבדנו עם חברת פרסום גדולה, גילינו ש"נהרייני תמיד נשאר נהרייני" הוא המותג שבאמצעותו אנחנו מקדמים את הכל.
משיגים משאבים על מנת להמשיך לפתח את העיר, לטפחה לעיר של חופש ונופש, מקווה שאינני מפתיע אתכם שהיא אחת מהערים המבוקשות בצפון".
נכחו: ד"ר קלאוס קרפל, שכתב את הספר 'נהרייה-כפר הייקים'
בשיתוף עם עלי בר-און ואנדראס מאייר זכרונם לברכה, בהוצאת המוזיאון הפתוח, גן התעשייה, תפן.
הספר עוסק בייסוד המושבה ב- 1935-1934 ע"י עולי גרמניה לארץ ישראל ומהווה מסמך היסטורי רב חשיבות בתחום זה.
תרגום הספר נעשה ע"י דוד ויסקוט שהגיע לנהרייה במסגרת חילופי נוער של ערים תאומות והתאהב בנהריה.
במהלך הערב הוקראו בדיחות מספר "הייקים", בדיחות של ועל ייקים, יוזמתם של ה"ה מאייר והירש ז"ל.
המנחה הציג את הספר והזמין את הקהל להזמין בדיחה מעמוד מסוים בספר לשם הקראתה להנאת הקהל.
לאחר ברכתו של ראש העיר הוקרנו ברכותיהם של ראשי הערים התאומות של נהריה, המקיימים קשרי חברה ותרבות מזה עשרות שנים, מצרפת: איסי לה מולינו, מגרמניה: ברלין טמפלהוף שונברג, בילפלד וממיאמי-ביץ' בארצות הברית.
הפליא לעשות ד"ר קלאוס קרפל שבירך בחום את הנוכחים בשפה העברית.
במסגרת "סיפורי ההצפות" מרים חרובי, הילדה הראשונה שנולדה בנהריה לפני 86 שנים סיפרה שאצלם בצריף תמיד סימנו עם קו עד לאן הגיע השיטפון ביום מסוים.
עו"ד עדיאל גוהר סיפר שלושה סיפורים קצרים על המעברה המוצפת של נהריה בשנות החמישים.
בפיו נקראה "אחוזת המעברה", סיפורי ילדות הומוריסטיים.
כעולים חדשים מעירק הם התגוררו בפחונים.
בקיץ היה חם מדי, ובחורף היה קר מאד.
10 נפשות בתוך פחון של 3 מ'.
החיים היו נפלאים ומלאי תוכן.
עוד סיפר על השיטפון ב- 1952 כשנחל הגעתון שוב עלה על גדותיו וכל המיטות והמזרונים נרטבו כשהיה בן שבע וחצי.
השיטפון היה מסוכן במיוחד לילדים נמוכי קומה, כל ילדי המעברה הועברו לבית הספר ויצמן שהיה על גבעה.
עוד סיפר על דודתו שהייתה אם לתשעה ילדים והייתה מקבלת 111 ביצים אותם שמרה לדוד מת"א שהגיע לביקור.
מספרים שכשהגיע השיטפון, הביצים החלו לצוף והיא החלה להציל אותם לפני שנזכרה להציל את ילדיה.
עו"ד גוהרי קינח בסיפור על אחותו בת 10 שהייתה "גנבת מדופלמת".
לפני השיטפון הלכה לקטוף תפוזים בפרדס לא לה, בגבעה הסמוכה וכאשר ניסתה לחצות את הגעתון ביקשה מפלוני שיעביר אותה והסתבר שזה היה בעל הפרדס שרטן על חוצפתה: "את גונבת את תפוזיי ומבקשת להצילך מהשיטפון עם שללך".
אמיר אופנהיימר, דור רביעי למייסדי "פינגווין" המיתולוגית, סיפר על מסעדת "פינגווין" ללא הפסקה.
המסעדה שניזוקה בזמן השיטפונות לאורך שנותיה שלה ושל נהריה.
המסעדה שמעולם לא סגרה שעריה אלא ביום כיפור, ובערב יום הזיכרון נאלצה להיסגר בשל מגיפת הקורונה.
אמיר: "פנגווין", ככל העסקים בנהריה, כל יום הכל ריק, מעלה אבק, "אינני זוכר כזה דבר מאז שאני זוכר את עצמי".
המנחה מוסיף: "הכל בגלל מיקרוב קטן", אמיר מייחל בשם בעלי העסקים ליום בו ניתן יהיה לפתוח את חיי היומיום לשגרה מיוחלת.
"פנגווין" מזכיר שנהריה הייתה עיר של ידוענים כמו פרדי דורה, עיר של
תיירות ונופש עיר של בילויים.
מלון "טוטי לוי", גינת "פינגווין" 5 במלון "עדן", גם "אבק כוכבים" התפזר על נהריה בשנת 1964 סופיה לורן ופיטר פינץ הגיעו לצלם את הסרט "יהודית" ביום צילמו בקיבוץ מצובה ובערב בילו וישנו בנהריה.
יורי מעלה לשידור מלוס אנג'לס את רונית רינת פלג שאז הייתה מלכת יופי וסגנית שנייה של מיס יוניברס.
ילדה חיפאית גבוהה "בכלל לא חשבתי שאני יפה", היא סיפרה על התחרות שהתקיימה ב"פינגוין" ובה נבחרה לייצג את ישראל ואפילו קיבלה שני כתרים: מלכת היופי של ישראל מעיתון "לאישה" וסגנית שנייה ב"מיס יוניברס" והכל החל בנהריה, עיר התיירות.
בהקשר לחזונו של ראש העיריה להפוך את נהריה שוב למרכז תיירותי בגליל המערבי הועלו פעילויות ימיות הקיימות בנהריה והופכות אותה לאטרקציה בתחום הספורט והבילוי הימי לכל המשפחה: סרטון של ה"ימיה" בניהולו של רוני ברילר, נכד למייסדי נהריה.
משה מור מספר על ה"ימיה" ועל הישגה מאז שמנדל פירסט ז"ל הקים אותה וסיפר על מרכז הספורט הימי.
יניב מייקין סיפר בעזרת מצגת יפה שהכין, על ענף גלישת הגלים תוך שהוא מניח אתגר לפרנסי העיר לקיים תחרות גלישה עולמית בחוף נהריה.
ענף הצלילה זכה אף הוא לחשיפה, תוך אזכור מיזם חדש של פארק תת מימי לצוללים בחופה של העיר.
מנחה הערב קרא למשתתפים לקום ולצאת לסיור וירטואלי קצר עם מדריך הטיולים המחונן, רוני פלד שהאיר את הכנסייה הנהדרת השוכנת בשכונת כצנלסון, הנמצאת בשחזור בסיוע המועצה לשימור מבנים ואתרי התיישבות, עיריית נהרייה ומתנדבים.
רוני פלד הזמין את כל המשתתפים לבוא ולבקר בפינת חמד ייחודית זו שהיא אחת מיני רבות בנהריה.
חבורת הזמר "הנהריינים" השתתפה בחגיגה והנעימה בשני שירים עם שירתה הערבה והמקצועית.
החבורה פעילה אף בימי הקורונה במופעים באמצעות ה"זום", בניצוחו של איל גלבוע.
המפגש החגיגי נחתם עם שירתה המרגשת של ריקה זראי את השיר "נהריה" שנכתב ע"י חיים חפר ויוחנן זראי.
צילום: RITVO PHOTOGRAPHY