יוראי כהן החלל הראשון מנהריה

לוחם הימ"מ יוראי הוא החלל הראשון מנהריה בשבת השחורה.

יוראי אליהו כהן הוא החלל הראשון שנפל בגבורה בקרב להגן על תושבי העוטף בשבת השחורה 7.10.23 של בוקר שמחת תורה. יוראי נפל לא רחוק מהמקום בו התגורר, ותמיד רצה לחזור לגור בו. יוראי היה איש של אנשים, ישר, ערכי, חייכן, עוזר לזולת, אדם חזק, אבא ובעל כמו מהסרטים.

יוראי אליהו כהן נולד ב 14.7.1994 שבת, ז' באב תשמ"ד. בנם של אסתי ויעקב כהן, אח לבר (33) ולנועה (19 וחצי). נשוי לאדר (29) אב לניב (1 שלושה חודשים).יוראי התחנך בנהריה, בגן דולב ובגן חובה ורד. בשנת 2000 החל ללמוד בבי"ס היסודי ע"ש חיים ויצמן עד 2006 ואחרי מלחמת שלום הגליל השנייה החל את לימודיו בבי"ס 6 שנתי מדעים ואומניות מרשת עמל בנהריה.

אסתי אמא של יוראי מספרת בהתרגשות על לידתו של יוראי שנולד בסוף השבוע ה-42. מספרת כמה חיכתה והייתה חרדה בגלל שההריון הראשון היה קשה.

כשיוראי נולד הוא היה מיוחד. תינוק רגוע, נוח מעולם לא בכה, היה מעסיק את עצמו שעות, כפי שהיה בבגרותו.

את השם הציעה אחותי ואנו הסכמנו פה אחד -יוראי אליהו ע"ש אבי. בילדותו ואחר כך בבגרותו הדבר שמאד בלט אצלו היה החיוך הכובש, חוש ההומור המטורף שלו.

כבר בילדותו היה דעתן . בעת חילוקי דיעות תמיד ידע לגשר וליישר את ההדורים באחת. יוראי היה צינקן ברמות שלפעמים זה לא היה נוח, לעולם לא התחנחן, לממונים בכל המסגרות. ידע לשמור על החברויות שיצר בכל המעגלים. מהסיירת, מהשב"כ, מהעוטף.

בבי"ס יוראי היה מאד חברותי, פעיל, ומוכשר מאד בכדור רגל. שיחק במטה אשר, נווה יוסף, ומכבי חיפה. בגיל מאד צעיר(11) הוזמן לשחק בנבחרת ישראל.

בתיכון במקביל לכדור רגל שכל כך אהב, החל באימוני קרוספיט וכושר גופני והיה בין הטובים בצפון. נטל חלק באימונים ב'אחרי'. בתיכון בכתה י"ב הכיר את אהבת חייו הראשונה והאחרונה אדר שהייתה בת כיתתו, ולימים אם בתו. אדר ספרה שהיא הייתה היוזמת ועולמותיהם חברו יחד, ומאז הייתה לספור אהבה עד היום...

לצה"ל התגייס ב 2012 לסיירת צנחנים, לחם בצוק איתן, ברצועת עזה. בתום התקופה של הסדיר בחר, להתגייס לשרות הביטחון הכללי (שב"כ). עבר להתגורר בקיבוץ גבים עם אהבת חייו אדר. בהמשך עברו השניים לניר עם. אדר זוגתו, כלבנית טיפולית והיום עובדת בהייטק, לומדת פסיכולוגיה.

במהלך השרות בשב"כ יוראי שמר על כושר גופני גבוה, השתתף בגמר אליפות ישראל בקרוספיט ב-2019 בהיכל שלמה בת"א והיה מאד קרוב לגמר.

בשנת 2020, לאחר מיון וגיבוש הצטרף יוראי ליחידת המשטרה המיוחדת (ימ"מ). בתחילה כלוחם בצוות פריצה ובשנה האחרונה כלוחם חוד. כל השנים המשיך יוראי לשמור על הכושר. בימ"מ היה בין היוזמים להקמת חדר כושר מן המתקדמים בעולם.

על שירותו של יוראי מספר האב יעקב: "יוראי עשה בשב"כ ובימ"מ דברים שלא יהיו ידועים לנצח. הוא השתתף בפעילויות מסוכנות רבות אך מעולם לא שיתף ולא דבר אליהם לא לפני ולא אחרי. כל דרכו וחייו היו צניעות ויושרה.

בשנים האחרונות התגורר עם משפחתו במרכז הארץ. התחתן ביוני 2021 וב- 16.7.22 נולדה ניב. יוראי אהב את ניב ממבט ראשון והיה קשור אליה מאד.

הבת ניב הייתה כל עולמו, בכל זמן פנוי היה איתה ודאג לה בצורה מיוחדת. כל בני המשפחה מספרים שהיה אבא מדהים והגברים אינם זוכרים שהם היו אבות מסורים כמו שיוראי היה.

אדר אשתו מספרת: "היה מאד גאה בבתו ולקח אותה לימי יחידה דבר שהיה שונה בנוף של הימ"מ. הוא דאג לבלות איתה כמה שיותר היה איש משפחה." השנה כל זמן פנוי ניסנו להנות והטיול האחרון עם ניב היה באוגוסט לסלובניה."

מה היו הערכים שעליהם התחנך? ומי היה המודל לחיקוי שלו?יעקב אמר: "מדינת ישראל, עם ישראל, יושרה, הגינות, עזרה לזולת. יוראי העריץ את אחיו הבכור בר, שהיה מדריך ב'אחרי', בחוגי סיירות של הקק"ל לוחם בסיירת אגוז, ובדרכי, הייתי רס"ן בהנדסה קרבית וספרתי להם על השירות הצבאי שלי ובמיוחד על התקופה המאתגרת בלבנון בשנים 82-84.

אמו אסתי משתפת: השיח בבית, המשפחה הגרעינית והמורחבת תמיד עודדה את הבנים להגן על מדינת ישראל. יוראי בחר בהחלטה להמשיך בתפקיד משמעותי כלוחם כאשר הוא הקפיד לרכוש מנערותו את סל כלים הטוב ביותר שעיצב את אישיותו כלוחם."

מה היו השאיפות שלו?

אסתי ויעקב מספרים שאדר ובתו היו בראש מעייניו של יוראי. דאג להעניק להם חיים איכותיים שמחים ומאושרים. אדר אשתו הוסיפה: יוראי רצה להתקדם בימ"מ להיות ביחידה, בצלפים או מסתערבים. יוראי היה לוחם צדק וככזה רצה לקדם את השכר עם התנאים הנלווים ביחס הולם לרמת הסיכון, שעות עבודה המרובות שלוחמי הימ"מ משרתים ולדאוג לרווחתם.

האם סיפרו לכם היכן הוא נפל ואיך?

יוראי נפל בקרב מול המחבלים בסמוך לצומת שער הנגב ומכללת ספיר יחד עם קצין הימ"מ אברהם הנקין הי"ד בשעות הבוקר, כאשר נתקלו למארב של המחבלים מטווח קצר, במהלך הקרב השיבו אש אך המחבלים היו רבים מידי. אדר מוסיפה: יוראי הכיר היטב את השטח ומאד היה בטוח בעצמו ולכן הוא הוביל את החוליה. אברהם הנקין ויוראי היו הראשונים שנתקלו . " בזכות יוראי ואברהם הנקין הי"ד אשר הצילו בגופם את מעבר חוליית הימ"ממ שהיתה איתם. הצליחו לבלום את הכניסה לישוב שדרות ובכך מנעו אסון כבד יותר. יוראי נהרג כ1ק"מ מהישוב בו התגורר ואהב כל כך. החלום שלו היה לבנות בית בעוטף אך אני התנגדתי ומנעתי זאת."

אסנת גולן מחנכת בבי"ס ויצמן 4 שנים:" יוראי תמיד התנדב ראשון, בעל חוש צדק גבוה, מנומס, בעל ערכים, שואף תמיד למצויינות". מלח הארץ ילד חביב על כולם! אי אפשר לשכוח את החיוך המתוק, הביישני משהו שלו. עיניים מבריקות, כמהות לידע. אהב לחקור, להוביל את העבודה הקבוצתית, להעלות את הרף של החשיבה עם שאלות עמוקות. אמרתי לו תמיד : "אתה עוד תהיה קצין בצה"ל!" הוא הוכיח זאת בהמשך דרכו כלוחם ימ"מ. מנהיג מלידה! יוראי ייזכר תמיד כגיבור על, ולא יישכח מליבי לעולם! אבידה עצומה."

חברו הקרוב אלמוג תקוה, השניים צמחו יחד בשנים הכי משמעותיות שעיצבו את חייהם. הם למדו יחד בתיכון באותה הכיתה זה לצד זה, היו בתנועת 'אחרי' יחד התאמנו להכנה ליחידות המבוחרות וגם לאחר שהתפצלה דרכם התגיסו לצה"ל נשארו החברים הכי טובים. "יוראי היה אח מבחירה, לא רק איבדתי חבר, איבדתי אח, קשה לי לדבר עליו בלשון עבר. "באותה שבת שחורה כהרגלי כתבתי לו בשעה 07:00 תשמור על עצמך ובמשך היום כאשר הקפיצו אותי צלצלתי לו כמה פעמים, רציתי לשמוע את קולו. תמיד הינו אחד בשביל השני, למרות שלא היה דברן גדול חלקנו הכל למרות שעל תפקידו מעולם לא דבר. יוראי אפילו אירגן את מסיבת הרווקים שלי אבל בגלל תפקידו לא היה נוכח במסיבה. הוא היה עבורי מאד מיוחד והשפיע על המהלכים בחיי תמיד פירגן לי. (בקול שבור) קשה לי להסתכל שלושים שנה קדימה שלא יהיה חלק פעיל ונוכח בחיי ויהיה מצבה ניחת. זה לא מכה רק בשבילי, אימי הרגישה כאילו הרגו לה את הבן, אחותי הרגישה כאילו לקחו לה את אחיה הגדול. הקשר היה עוצמתי, טוב מלא פירגון, טהור, נטול אינטרסים. חשוב להדגיש שללא האנשים כמו יוראי, האסון היה גדול יותר,אני יכול לספר לך שאני מגויס אך בכל יום שאני קם בבוקר, יוראי הציב לנו סטנדרטים מאד גבוהים ומעולם לא ויתר. הוא היה רוצה שאסיים את המשימה. זה מה שמרים אותי בכל בוקר מאז נפל. יוראי היה החבר היחידי שנשאר לי מאז היותי ילד. אהבתי אותו מאד."

צ. לוחם ימ"מ מנהריה, חברו הטוב מהיחידה שהכיר אותו אחרי השרות הצבאי ספר נחשפתי אליו באימוני הקורספיט בנהריה. אני הייתי אז בקבע, גדול בשנה. מהר מאד הבנו שיש לנו אותה תפיסת חיים, אותן מטרות. הוא פנה לשב"כ ואני הצטרפתי למג"ב ליחידה. במהלך השנים שוחחנו, הוא ידע על היחידה ואני כמובן עודדתי אותו לוחם כמו יוראי יודע היטב מה האכויות של היחידה לעומת כל אירגון אחר. אחרי 4 שנים נפגשנו באותה היחידה. נפגשנו בקורסים שונים הוא הפך לחבר מאד קרוב לי שיכולתי לחלוק איתו כל נושא שבעולם. הקשר התהדק בזכות מקום העבודה המשותף, ההכשרות יחד והעיר נהריה אלו חיברו ביננו. יוראי עבורי היה שותף סוד, חבר אמיתי, נאמן, לא משנה באיזה שעה הייתי מתקשר אליו תמיד היה קשוב, ידע להגיד את המילה הנכונה למרות שזו הייתה מילה שלא היית רוצה לשמוע. יוראי ידע לזהות אנשים ולכן בחר אותם בקפידה, הוא תמיד היה צוחק שלי יש חברים בכל מיני צבעים. ליוראי היו חברים טובים אך במשורה. הוא מאד אהב לאכול ובמיוחד בשר. בילנו יחד, וחלקנו הרבה אירועים. האירוע הכי משמעותי בחיי היה החתונה שלי. יוראי שנישא שלושה חודשים לפניי, דאג לחתונה שלי לפרטי פרטים כאילו הייתה זו החתונה שלו. הוא מעולם לא חפש קרדיט. רצה לעשות את הטוב ביותר עבורי ועבור אשתי. הבת שלי נולדה חמישה ימים לפני נפילתו , הוא כל כך חיכה לראות אותה ובמהלך הלידה שאל על התהליך. ביום שבת השחורה הינו אמורים להפגש לאורחת צהריים עם אדר, ניב ויוראי. אך בבוקר הוא הוקפץ לפני...

ההודעה האחרונה מיוראי הייתה:" ביי אחי ". אחרי מה שקרה. זה נעשה הרבה יותר עוצמתי. את מבינה ?! הוא נפרד ממני. עוד ניסינו להבין מה קורה אך השיחה נגמרה. נפל בשלב מוקדם מידי......

אסתי אמו :'חשוב לי לציין, הערצתי את יוראי על שידע לשמר את החברות וידע לשלב בין כל העולמות כאשר המשפחה היה הדבר שהיה חשוב לו מכל. הערצתי את האהבה לאדר. לראות את הזוגיות המיוחדת ,המכבדת האוהבת והמפרגנת של יוראי ואדר, ליבי התפוצץ מנחת ואושר על הדרך המשותפת שלהם. על הדרך שבחרו לגדל את ניב. הצמד היו קנאים לתזונה בריאה, ללא מסכים, הרבה אהבה.

לסיום למי עכשו אכתוב , "תשלח חמצן" זה היה סימן מוסכם ביננו שהוא צריך לשלוח סירטונים ותמונות מניב.

אביו של יוראי מסיים: יוראי היווה בחייו ובמותו השראה...לדורות שיבואו אחריו של לוחמים ולוחמות בצדקת הדרך של עם ישראל על ארצו ומולדות. הוא יחסר לנו בכל נשימה...