"מה שטוב לאווז טוב גם לאווזה, מה שרע לאווז רע גם לאווזה" - תרגום חופשי של פתגם עתיק.המושג "ניכור הורי" הוא תסמונת פסיכולוגית/נפשית שעדיין שנוי במחלוקת במצבים של מאבקי משמורת. בין אם מדובר בתסמונת קלינית המצביעה על הפרעה נפשית ובין אם לאו, ראוי לתאר את התופעה, את מרכיביה וההשלכות שלה על כל בני המשפחה.
ד"ר ריצ'ארד גרדנר שטבע ב 1985 את המונח "תסמונת הניכור ההורי", תיאר את התופעה כמסע הכפשה של הילד (או הילדים) נגד אחד מההורים כאשר לתוכן ההכפשה אין יסוד במציאות. מצב זה נובע משילוב של "שטיפת מוח" של אחד ההורים, בתוספת תרומה של הילד עצמו.
במאבקי גירושין קשים, חלק מההורים ממשיכים לחוש רגשות שנאה, תסכול ואיבה כלפי בני/בנות זוגם/ן ומשתפים בהם את הילד המזדהה באופן מלא עמם ולעיתים הופך כלי להענשת בן או בת הזוג על ידי מניעת קשר.
קיימים שלושה דרגות חומרה של תסמונת הניכור ההורי:
קל- סוג של ניכור שהוא פשוט יחסית בו הילדים פוגשים את ההורה המנוכר ועל פניו משתפי פעולה
אך מביעים הזדהות עם ההורה הממורמר באופן של ביקורתיות ואי שביעות רצון כלפי ההורה המנכר.
בינוני- הניכור מפחיד וקשה להתמודד אתו, מלווה בהשמצות ובחוסר כבוד כמעט בלתי פוסקות מצד הילדים כלפי ההורה המנוכר.
חמור- בשל העוינות הרבה הדבר גורם לתחושות פרנואידיות אצל הילדים ומחשבות שוא של רדיפה או פחדים שהם יירצחו על ידי ההורה. בשל כך, לא מתאפשרים ביקורים והמצב עלול להגיע לכדי אלימות פיזית כלפי ההורה המנוכר.
תופעות "קלות" של תסמיני ניכור הורי ניתן לראות גם בקרב בני-זוג הממשיכים לחיות יחד למרות קונפליקטים קשים ביניהם, כאשר חלק מאסטרטגיית האלימות הינה בכך שהם מערבים גם את ילדיהם, מסיתים, משמיצים ומפחיתים בערך של אחד ההורים או של אחד כלפי השני. מאחר שבעולם המערבי ובישראל, המשמורן העיקרי לאחר הגירושין הינה האם המגדלת את הילד ובעלת ההשפעה העיקרית עליו ההערכה הייתה כי רוב ההורים המנכרים הינן נשים והמנוכרים הינם גברים. אלא שבשנים האחרונות, בשל הגידול בפופולריות של תוכניות הורות משותפות, בהן אבות רבים דורשים יותר ויותר ביקורים מורחבים של ילדיהם, אחוזי הניכור ההורי מצד אבות כנגד האמהות אף הם עולים.
הנזקים עבור אבות ואמהות הם חמורים וגורמים לכאב וסבל רב וככל שקיים מאבק קשה יותר בין ההורים תופעות הניכור מחמירות. נזקים אלה, הנגרמים על ידי אנשים מבוגרים בסכסוכי גירושין הנם כאין וכאפס לעומת השפעתם ההרסנית על הילדים עצמם.
הנזקים שנמצאו במחקרים (בתמצית) שבדקו השפעות של גירושין המאופיינות בניכור הורי על הילדים מצביעים על נזק לבוחן המציאות של הילד ההופך למעוות, חסר אמפתיה לאחר, יצירת קהות רגשית (עד כדי אכזריות) בשל חוסר יכולתו לשאת את ההסתה כלפי ההורה שלו. הילד עשוי לפתח הערכה מופרזת של היכולות והכוח שלו ולעתים מפגין התנהגות כוחנית ואלימה בשל החיזוקים שמקבל מההורה המסית. לעיתים נוצר טשטוש גבולות בין הילד לבין ההורה המנכר שמונע התפתחות רגשית תקינה בהתאם לגילו של הילד. במידה וישנם מספר ילדים בבית, עלול להיווצר פער ביניהם על רקע המתח השורר בין ההורים שיכול לבוא לידי ביטוי בסביבה עוינת ותוקפנית בין האחים. ילדים הסובלים מתסמונת זו חשים בשבי פסיכולוגי בו הם מדקלים את הנאמר להם על ידי ההורה המנכר. תחושות האשמה של ילדים אלה, לעיתים חזקות מנשוא וגורמים להם להפוך עצובים או ללקיחת אחריות גבוהה מידי בהתאם לגילם על ההורה "הסובל" כביכול.
עבור ילדים רבים, גירושי ההורים מהווים אחד הדברים המשמעותיים ביותר בחייהם. האירוע הוא טראומתי עבור ילדים לא פחות מאשר עבור בני-הזוג. על מנת להתגבר על האובדן הילד זקוק לתמיכת הסביבה ובעיקר לתמיכת הוריו על מנת לאפשר לו להתגבר ולחזור לתפקוד רגיל.
להורה המסית אין מסוגלות לעזור לילד להתמודד ולהתגבר על הטראומה של הגירושין, שאף הוא חש ובכך קיימת הנצחה של אובדן המשפחה עבור הילד, מבלי שמתאפשרת להורה ולו החלמה. הצורך בשני הורים הינו משמעותי וקריטי עבור הילד לאחר הגירושין בעיקר בשל הפחד כי הפרידה היא גם לא רק בין ההורים אלא גם ממנו ולכן ניכור הורי מונע מהילד אפשרות ליהנות משני ההורים.
זיהוי מוקדם של תסמונת ניכור הורי תסמונת הניכור ההורי הינה תופעה קשה לטיפול הן במישור הקליני והן במישור המשפטי. משפחות אלה גוזלות זמן יקר מבחינת מערכת הרווחה והמשפט ולעיתים מאובחנות בטעות ומטופלות באופן מוטה. דוגמה לכך הינה כאשר במסגרת הניכור קיימים גם תלונות שוא על התעללות או הזנחה של ההורה המנוכר. פקידי הרווחה עשויים לחשוב בטעות על טובת הילד בצורה של הרחקת אותו הורה, מה שמסלים את הקונפליקט ואת הקושי עבור כל המערכת.
זיהוי מוקדם של התופעה חיונית על מנת להקדים תרופה למכה ובחלק מן המקרים ניתן לזהות מבעוד מועד סימנים אשר ייתכן ויובילו להסלמת תסמונת ניכור הורי:
- השמצת אחד ההורים באופן לא שקול וענייני את ההורה השני.
- מעורבות הילדים באופן אובססיבי בתוך התהליך בלי יכולת להגן על הילד מ'סיפורי' הגירושין.
- כאשר תהליך הגירושין הופך מורכב ובלתי פתיר, גם בשל קונפליקטים כלכליים.
- האשמה חד צדדית של אחד ההורים מבלי יכולת לראות את החלק שלו לתרומה לגירושין.
- כאשר ילדים משתמשים במינוחים לא מותאמים לגילם, יש חשש כי מערבים אותם בתכנים
לא מתאימים לגילם.
- ילדים המבטאים בתהליך הגירושין של הוריהם מצוקה רגשית, תוקפנות וחרדות לא
מוסברים.
לסיכום
"ניכור הורי" אם הינו תסמונת קלינית או לאו הראויה להכלל בספר האבחנות הפסיכיאטרי (DSM ), הוא עיוות קשה של מערכת יחסים נורמאלית בין הורים לילדים. עוצמת השנאה והכעס לצד הכאב
והמצוקה במקרים אלה קשים ביותר.
התופעה צורמת במיוחד לנוכח העובדה, כי ברוב המקרים, שני ההורים היו בחזקת הורים סבירים, לפני הפרידה ולילד היה קשר טוב עם כל אחד מהם. הילדים הסובלים מתסמונת ניכור הורי משכתבים לעצמם את ההיסטוריה, "משמיטים" זיכרונות טובים עם ההורה המנוכר ומייחסים כוונות רעות גם לדברים הטובים. עם זאת, חשוב לציין כי לא כל מקרה של הסתה או שטיפת מוח גורם בהכרח לניכור הורי. לעתים הסתה של הורה אחד עולה בקנה אחד עם דברים אותם חווה או חושב הילד עצמו, גם אם דברים אלה אינם מוצדקים או אינם מדויקים. לעיתים ילד המסרב לקיים קשר עם הורה אחד, נוצר מסיבות שונות שלא קשורות להורה השני.
כל העוסקים והמטפלים במשפחות בתהליכי גירושין, מודעים לעובדה כי מקרי ניכור הורי הם בין המקרים הקשים ביותר. להערכתי הוויכוח הציבורי משקף את הדינמיקה המורכבת והסוערת של מצב זה בתוך תהליך גירושין.
לעיתים נדרשות שנים רבות לאיחוי הקרעים שנוצרו, ולעתים תוצאות של ניכור ההורי, הן על הילדים והן על ההורה הדחוי, עלולות להיות בלתי הפיכות. בשל מורכבות התופעה, ניתן להגיע לאבחנה מדויקת רק באמצעות אבחון כולל ומקיף של כל המערכת המשפחתית.
לקבלת ביביליוגרפיה לתכנים אלה ניתן לפנות לronitsd@netvision.net.il
