את יעקב הכרתי דרך צילומי נוף מדהימים שנתקלתי בהם ברשת. עד מהרה הבנתי שהצילומים שמפגינים רמת כשרון גבוהה ולבטח ניסיון של הרבה מאוד שנים, טכניקה וידע, למעשה נולדו רק לפני כשנה וחצי.
קצת מתוך המסע של רביבו:
מה שהפתיע במיוחד, היות והצילומים שלו כבר זכו להגיע רחוק, עד לתקשורת הארצית, הן בעיתון ידיעות אחרונות ועד למהדורה המרכזית בטלוויזיה.
הכרתי אדם חייכן ואהוב, מלא שימחת חיים, למרות מסע חיים לא פשוט, סיפור חיים כואב, מעניין ומרתק, ביקשתי להביא חלק קטן ממנו אליכם.
יעקב רביבו בן 54 נולד למשפחה חילונית ולו אח ואחות.
בן 18 היה כאשר חזר בתשובה, למרות היותו האח הבכור, אחיו לא הלכו אחריו.
ואמו לא אהבה כלל את הרעיון אבל הניחה לו.
צה"ל לא חייב את רביבו להתגייס בעקבות בעיה רפואית, אך הוא בחר להתגייס לשרות ולתרום שנה.
בתום השרות הלך ללמוד בישיבות של חב"ד, חמש שנים למד בארצות הברית בקהילה של הרבי מליובאוויטש וחזר לארץ בהיותו בן 31,
עסק במסחר וחמש שנים אחרי, חלה במחלת הסרטן.
אחרי שנה של טיפולים וייסורים, בהם רב הזמן היה מבודד בחדר סגור, הבריא מהמחלה וחזר ללמוד בכולל.
עד שנת 2013 יעקב היה אדם חרדי, שלימד בכולל, בבית כנסת, היה מלמד שיעורי תורה ומרצה בכנסים, חרדי של ממש עד לפני ארבע שנים
כאשר משבר נוסף בחייו, הביא איתו החלטה לחזור בשאלה מפני שהדת לטענתו רק מקשה עליו.
והוא חזר בשאלה.
שאלתי מה הוביל לשינוי? למהפך שכזה?
תשובתו הייתה בדידות.
צמא היה לזוגיות ומפאת המחלה שחלה בה, עולם החרדי לא הציע לו נשים שאהב
לא מצאו לו שידוך שרביבו חשב שמגיע לו.
" התחלתי להרגיש חנוק, 17 שנים עד שירד לי האסימון שלא אמצא שידוך טוב.
עם החזרה בשאלה, מצאתי זוגיות שארכה שנתיים ומחכה לאחת".
יש לפעמים היסוסים אם נכון היה לחזור בשאלה?
" אין היסוסים, אני מרגיש מצוין , לא מצטער לרגע,
מכה על חטא למה לא עשיתי זאת קודם, לא מאמין בכלום רק בעצמי, אדם אחראי לגורלו, אני אחראי לגורלי, לכל מה שקורה לי, אמונה שייכת לאנשים חלשים"
בכל זאת תקופת חיים, אתה יהודי, לא זורקים הכל.
"אני שומר כשרות, לא חובש כיפה לא שומר שבת ולא מניח תפילין".
לפני שנה וחצי כאמור, גילה את עולם הצילום, כאשר רצה להקפיא רגעים מופלאים שחווה בטבע לבדו, הפך את זה למקצוע ואנחנו הזוכים.
