כותרת
> C;
1/1
יהורם גלילי

משורר אמנותי-נא להכיר: המשורר והאמן אהוד נווה מפלורידה

נהריה יהורם גליליפורסם: 11.12.18 , 08:35ע"י
רשת לינק
שם הכותב/ת:


הוא טייל בעולם, הטיס מטוסים, השיט ספינות, עיצב תכשיטים, בעלים
של חברה לחלקי חילוף למטוסים ברחבי העולם, ובימים אלו מוציא לאור
ספר שירים חדש.
נא להכיר: המשורר והאמן אהוד נווה מפלורידה


בתמונה: אהוד נוה עם ספרו החדש, צילום פרטי

יותר מ-150 שירים, הכתובים בסגנון כתיבה חריזה ייחודי, מרגשים, נוגעים ללב ומצחיקים, מופיעים בספרו החדש "זה לא שייקספיר!" (הוצאת "אוריון") של האמן הרב תחומי והמשורר אהוד נווה, היוצא לאור בימים אלו בחנויות הספרים ברחבי הארץ.
אהוד, בן 68, המתגורר בפלורידה, ארצות הברית, הוא אמן רב-תחומי ויוצר בנשמתו – שזכה בפרסים על יצירותיו בתחומים רבים ומגוונים כמו: צילום, עיצוב תכשיטים, מוצרים, אתרי אינטרנט, גרפיקה, עיצוב קטלוגים, חנויות, מסעדות, ריהוט ועוד.
הוא גם יזם ואיש עסקים מצליח בארצות הברית, שבבעלותו חברה המספקת חלקי מטוסים לחברות תעופה, ומוסמך להשיט ספינות ולהטיס מטוסים קטנים.
במשך שנים רבות הוא עבד כמעצב אמנותי של תכשיטים, דבר שהחל לגמרי במקרה: כשעבד כסטייליסט וכצלם בחברה שהפיקה קטלוגים, אהוד והצלם שעבד איתו קיבלו משימה להכין לאוסקר דה לה רנטה, אחד ממעצבי האופנה המובילים בעולם, צילום עבור מגזין מקצועי.
נווה עיצב אותו והשתמש לכך בחרוזים.
מנהלי החברה היו מאוד מרוצים מהעיצוב הייחודי שלו, ובעקבות זאת זומן לשיחה וליום ניסיון למשרת מעצב תכשיטים, והתקבל.
לאחר קצת יותר משנה, בה עיצב תכשיטים רבים שהוצגו בתוכניות טלוויזיה, ברשתות חנויות כלבו אמריקניות וקטלוגים נבחרים כמו: מייסיס, סיקס פיפט אוויניו ואחרים, החליט אהוד לפתוח חברה משלו אך בשל התקציב הזעום שהיה לו עיצב ליין ייחודי של מתנות לא יקרות עשויות מצדפים: מנורות לילה, שעונים מגנטיים למקרר ועוד.
בהמשך, כשרווח לו מעט, פתח גם חנות וסטודיו לעיצוב תכשיטים, בה עבד עם לסלי במשך 18 שנה.
מאז ומתמיד הוא היה סקרן ואהב ללמוד כמה שיותר, וכמובן קריאת ספרים הייתה אהובה עליו במיוחד בילדותו.
"הייתי משאיל מהספרנית ספר אחד, ומחזיר אותו כבר יום למחרת.
בשל כך קיבלתי ממנה אישור מיוחד לקרוא שני ספרים ביום, והייתי מחזיר את שניהם לאחר יום.
קראתי כל מה שאפשר, בכל מקום שאפשר ומתי שרק אפשר – עם הרבה צימאון לידע וסקרנון בלתי נדלית".
לאחר שירות קבע בחיל האוויר, טייל בחו"ל, עבד בכמה עבודות מזדמנות, ולאחר מכן כדייל באל-על במשך חמש שנים.
הוא ביקש לקבל חופשה ללא תשלום במשך שנה, ומשום שלא אושרה לו גם לזמן קצר יותר, התפטר ולאחר שלושה ימים בלבד נחת בלאס וגאס עם מזוודה אחת וכמה גרושים בכיס.
"רציתי לדעת וללמוד מה זה לחיות בעיר שכולה סביב הימורים.
חייתי שם שנה שלמה בווגאס. בלילות עבדתי כנהג מונית, ובימים למדתי אנגלית ומינהל עסקים באוניברסיטת UNLV".
בשנת 1998, לאחר 20 שנים בהן התגורר בעיר אוונטורה שבפלורידה, ארצות הברית, החליט אהוד לחזור לירושלים, כור מחצבתו, עם רעייתו לסלי ועם משפחתו.
לשם כך מכר את ביתו ואת את העסק המצליח שהיה לו: סטודיו לעיצוב תכשיטים.
המשפחה התגוררה בירושלים במשך שש שנים, ובמסגרת עבודתו כמנהל  פרויקטים בעיריית ירושלים היה אחד האחראים על פרויקט המיגון בשכונת גילה, ניהל את חדר המצב בעיר בזמן ביקורו ההיסטורי של האפיפיור יוחנן פאולוס השני בישראל בשנת 2000 וגם את אתר האינטרנט במסגרת מינהלת 2000.  
לדבריו, הסיבה האמיתית לעזיבת משפחתו את ארצות הברית הייתה האינתיפאדה השנייה, שהשפיעה לרעה לא רק על תפוסת בתי המלון בירושלים בפרט ובישראל בכלל, אלא גרמה לירידה משמעותית בהיקף התקציבים והמשאבים שהוקצו לפרויקטים שונים בכלל.
בשל הנסיבות, לאחר שש שנות מגורים בירושלים, נאלצו אהוד ורעייתו לסלי לחזור לארצות הברית, ומאז הם מתגוררים בעיר הקטנה פארקלנד שבפלורידה.
לסלי היא אמנית המציירת ומפסלת חפצי אמנות ייחודיים בתלת ממד. אהוד הגיע למסקנה שקשה להרוויח מאומנות – גם בארצות הברית.
"אמנות עושים בשביל הנשמה – ולא עבור הכסף", הוא אומר.
השניים הכירו במהלך בילוי בבר, בו פגש נוה בשתי בחורות צעירות נאות וביקש לרקוד עם אחת מהן.
"היא ענתה לי: 'תרקוד עם בת הדוד שלי', ומאז אנו רוקדים ביחד הרבה שנים", מספר אהוד בראיון טרנס-אטלנטי מפלורידה.
הוא אף הקדיש ללסלי שירים רבים בספרו החדש, כמו גם לחבריו הרבים באשר הם.
הוא ביקר בפעם הראשונה בארצות הברית במסגרת שירותו הצבאי בגיל 19 וחצי, לאחר שבמשך יותר משנה היה ממונה על צוות ההרצות של המחלקה.
מפקדו בחר בו ובחייל נוסף כדי ללמוד על שלושה מנועי סילון חדשים שנוספו לחיל האוויר.
לאחר כשנה בארצות הברית, חזר לארץ ועם צוות מצומצם שעמד לרשותו היה אחראי על מערך הקליטה של המנועים בחיל האוויר.
בהמשך מונה למפקח מנועים ראשי ביחידה בה שירת – הסמכות העליונה המאשרת בחתימתה כל מנוע הראוי לטיסה בסיום עבודות השיפוץ.



אהוד אינו מפסיק לכתוב מדי יום, לעתים גם 3-2 שירים ביום.
רוב השירים נכתבו על מקרים ואירועים שקרו לו ולאנשים שהוא מכיר, ולכן קרא לספרו החדש: "זה לא שייקספיר!".
הוא אינו יודע להסביר מדוע הוא כותב בעיקר בחרוזים, אבל חובבי שירה וספרות רבים בישראל וברחבי העולם אוהבים מאוד את שיריו ואת סגנון כתיבתו הייחודי.
שירים רבים מפרי עטו הולחנו – חלקם במסגרת המיזם המוזיקלי "שיר-א-שיר" שנערך ביוזמת הסופרת, המשוררת והדוברת לשעבר של אגודת הסופרים העבריים שרה אהרונוביץ' קרפנוס.
השניים מצאו שיש להם הרבה מן המשותף, ואף מכנים האחד את השנייה: תאומי ותאומה.
בספרו החדש מככבות בשירים רבים דמויות ירושלמיות מתקופת ילדותו ובגרותו, כמו למשל: גבריאל האיש שאת רוב זמנו בילה בכביש, ששון שהיה רוכב על וספה, עמירם שבח ז"ל שהיה קומיקאי וחבר בלהקה צבאית, ורבים אחרים.
אהוד, שנולד וגדל בירושלים, עזב אותה לראשונה בגיל 16 – לטובת לימודים בבית הספר הטכני של חיל האוויר בחיפה.

בתמונה: אהוד נוה בלימודים בטכני של חיל האוויר, 1966, צילום פרטי

הוא לא אהב את מסגרת הלימודים בבית הספר ברנדייס בירושלים, בו למד מכניקה עדינה, ובשל אהבתו הגדולה לתעופה כבר מגיל צעיר, שם נבחר עם עוד 20 נערים בלבד להשתתף בקורס הראשון של מומחים למנועי סילון.
לאחר הקורס הוצב אהוד לשרת במחלקה יחידה, ניסיונית וחלוצית לשיפוץ מנועים בבסיס תל נוף.
הוא מתכוון להוציא לאור בקרוב ארבעה ספרים נוספים: "צריך ספונג'ה וזהו!" שבימים אלו נמצא בעריכה בהוצאת "ארגמן-מיטב", "משורר ובון בון" שכבר מוכן לעריכה, "אז בא לי מנטלי!' שמוכן ומחכה לצאת בזמן הנכון, וספר רביעי שמתבשל בימים אלו ועדיין אין לו שם.
אהוד מודה כי "אולי הגעתי לבשלות בגיל 67.
אינני יודע להסביר, אבל לשיריי יש קצב משלהם, ולי יש דחף פנימי לכתוב.
אני יושב ומתחיל לכתוב שורה או שתיים, וכך מתחיל כל שיר. לשם הנוחיות וכדי לא להחמיץ רדע של השראה, פיזרתי ניירות ועטים בכל מקום בבית.
הכתיבה שלי אינטואיטיבית, מגיעה מהראש ומהלב, וכשהשיר נכתב היד רצה לבד וכותבת.
לא למדתי לכתוב שירים או ספרות בכלל במסגרת מסודרת.
אני כותב מה שיש לי בראש ועל כל נושא. אין אצלי 'פרות קדושות'. כולם עולים על המזבח.
אנשים רבים אומרים לי שאני מזכיר להם בסגנון הכתיבה שלי את דידי מנוסי ואת שמשון מלצר שני ענקים – ועבורי זו מחמאה גדולה מאוד".