איזו התרגשות- אנחנו בהריון, עוד כמה חודשים יצא לאוויר העולם תינוק קטן בן דמותנו. אנחנו מלאים בחלומות, תוכניות ותקוות. חושבים למי הוא יהיה דומה, איך נקרא לו, איזה בגדים נקנה לו, לאן נלך איתו לטייל, מדמיינים את עצמנו
היכרות עמוקה יותר של הילד ושל עצמנו עוזרת לבניית המקצוע "הורים".
איזו התרגשות- אנחנו בהריון, עוד כמה חודשים יצא לאוויר העולם תינוק קטן בן דמותנו. אנחנו מלאים בחלומות, תוכניות ותקוות. חושבים למי הוא יהיה דומה, איך נקרא לו, איזה בגדים נקנה לו, לאן נלך איתו לטייל, מדמיינים את עצמנו כשהתינוק מחובר אלינו במנשא אופנתי, ואנחנו מאושרים...
ויש גם חרדות שמלוות אותנו, אנחנו שואלים את עצמנו שאלות כמו: איך הוא יהיה, האם יהיה בריא? האם הכל יהיה בסדר איתו ואיך נהיה בתור הורים?
ואז התינוק נולד, הלידה היא תמיד סיפור מיוחד ואינדוידואלי לכל ילד ולכל אמא, מתלווה לסיפור מי שאנחנו ומי שהילד שלנו- גודלו, משקלו,סוג הלידה ואיך היא הסתיימה.. ואחרי כמה ימים בחממת בית החולים, אנחנו הולכים הביתה, ומלוות אותנו כל מיני תחושות- חלקן קשות וכואבות, חלקן מפחידות ולא נותנות מנוחה. אבל עכשיו יש כבר אדם קטן שצריך לראות אותו, להכניס אותו לתוך החיים, לטפל בו, להתחשב בו, כל החיים משתנים בבת אחת. מזוג זורם וספונטני הפכנו לשלישיה כשהחבר הקטן- יש לו רצונות משלו. הוא מביע את רגשותיו בצרחות שצריך ללמוד לפענח אותן- האם הוא רעב, עייף,משועמם.... כמה פעמים ביום הוא רעב? האם יש לי מספיק חלב? להוסיף אוכל מבקבוק?....למה הוא צורח שעות? למה הוא לא פשוט אוכל וישן כמו שהבטיחו לנו בספרים?נהנה מטיול פשוט במנשא צמוד לאמא? מה קורה ביננו?האם הטמפרמנט שלו מתאים לשלנו? ואם לא- איך נתאים את עצמנו זה לזה? איך נדע למה התינוק זקוק ואיך לא נשכח את עצמנו בדרך?
אנחנו ניגשים לטפל בתינוק שלנו עם כל ההסטוריה שלנו מאחורי גבינו. בלי שנהיה מודעים לכך גם אמא ואבא שלנו(משני הצדדים) נמצאים סביב המיטה של תינוקנו יחד איתנו, ואנחנו מתחילים לנהל משא ומתן איתם דרך עצמנו ועם הדרך בה אנחנו רוצים לראות את עצמנו כהורים.
"לעולם לא נעשה את השגיאות שעשו איתנו" או "נעשה בדיוק אותו דבר כי היה כל כך מוצלח". איך שלא יהיה מחשבות אלה מחלחלות לתוך הדמות ההורית שלנו שרק עכשיו מתחילה להיבנות. כל זה כמובן מורכב מאוד ומשפיע על כל שלב בהתפתחות שלנו ושלתינוקנו מעכשיו והלאה.
התינוק מעמיד אותנו בפני אתגרים בלתי פוסקים ובמשך כל שלבי התפתחותו אנחנו ניצבים בפני שאלות כמו
"מה נכון לעשות" איך? מתי? כמה??? ועוד.....
לפעמים עומדים מולו חסרי אונים למשל- כשהוא לא רוצה ללכת לישון, מתעורר פעמים רבות בלילה( לוקחים אותו למיטה שלנו?)
מתעורר, מבקש מים,שוקו, סיפור,בקבוק (תלוי באיזה גיל), בוכה שעות ולא נותן לישון..שבועות אנחנו לא ישנים, הולכים עייפים לעבודה, מתקשים לתפקד... מה עושים??
או כשמגיעים לגיל הגן: כל בקר מתחיל הסיפור מחדש- הוא לא מוכן להתלבש, לא מוכן לנעול נעליים, לא רוצה ללכת לגן (משהו קרה בגן?, מה לא בסדר בהתנהלות שלנו?)
אנחנו יוצאים מהבית לעבודה מותשים, כמו אחרי קרב, מתוסכלים, לחוצים, תמיד מאחרים....
לפעמים אנחנו חווים את הילד שונה ממה שהוא נחווה בחוץ- ואז אנחנו מקבלים דיווחים קשים מהגננת: היא מספרת לנו שהילד שלנו מרביץ לילדים אחרים , לא מסוגל לשבת במפגש, לא מקשיב לגננת...
בבית הוא דוקא בסדר. מה לעשות?
רוב ההורים לילדים בגיל הרך מכירים סיפורים כאלה ודומים להם, ושואלים את עצמם האם ניגזר עליהם לחיות ככה את כל שנות הילדות של ילדיהם? האם ככה זה אצל כולם? או שיש דרך להתמודד,ולחיות יותר בהרמוניה עם הילדים?
אז זהו שיש.. יש דרך לבדוק עם עצמנו מה קורה לנו בקשר עם ילדנו זה או עם כל ילדנו. להעיז ולשאול שאלות, להעיז ולשנות את דרך ההתבוננות בו./ בה/בהם, ולהגיע למקום טוב ורגוע יותר בבית.
כל זאת בעזרת סמדר זהר- עובדת סוציאלית פסיכותרפיסטית, מומחית לטיפול בילדים בגיל הרך ובהוריהם.
לפרטים נוספים כנסו לאתר של סמדר זהר
