התנפצות הפנטזיה
בחברה של ימינו קיימים מספר מיתוסים על איכות האהבה, מערכות יחסים ונישואין. אחד מהמיתוסים המשפיעים ביותר הוא שאהבה היא נצחית ושמערכות היחסים שלנו ימשכו עד סוף חיינו באושר ועושר...רוב המיתוסים האלו, למעשה, כבר אינם שיקוף מדויק של המציאות. כאשר מסתיימת מערכת יחסים אנו מפריכים את המיתוס של 'לעולם' וצריכים להתמודד עם אובדן פנטזיה או חלום על באושר ועושר...ניפוץ הפנטזיה פוגע בהערכה ובתפיסה העצמית שלנו כבני-זוג.
כשאנו מוצאים עצמנו שוב לבדנו אנו הופכים למשותקים על ידי מחשבות של בדידות, המוחמרות על ידי הצורך שלנו ללמוד איך למלא את כל צרכינו המשתנים. סיום הנישואין הוא אובדן גדול, המצוי במדרג משברי החיים מיד לאחר אובדן (מוות) של בן -זוג. לעיתים קרובות בני הזוג מתאבלים על הנישואין, באופן דומה מאוד לפטירתו של אדם אהוב.
כאב הגירושין
הגירושין עלולים להעצים רגשות של כעס, יגון, געגועים, תשוקות, ייאוש והכחשה. גם רגשות אשמה, האשמה ותחושות נטישה. מכיוון שאהבה היא שמיכת הביטחון שלנו, אנו רוצים שהיא תימשך לעולמים, לכן להיפרד היא משימה כה קשה.
איננו רוצים להאמין שאנו מתאהבים כדי להשיג משהו ממערכת היחסים. רובנו נכנסים אל תוך מערכות יחסים מסיבות מאוד מסוימות, בין אם אנחנו מודעים אליהן ובין אם לאו. אנחנו מתאהבים בבן אדם שאנו מאמינים כי יעזור לנו להשיג דבר כלשהו. מערכת היחסים הזוגית הנה המקום בו יש לנו מסגרת התיחסות ושייכות. הזהות העצמית שלנו נבנית שם וכשהיא מתנפצת גם הזהות שלנו מתנפצת וצריכה להתגבש מחדש. בסיומה של מערכת יחסים, חשוב מאוד להבין מה קרה ומה תפקידנו ואחריותנו לסיומה, לא בשביל להרגיש אשמים בכך אלא להיפך, בשביל לקחת אחריות ולהמשיך הלאה.
הגירושין לעיתים מהווה חלק מתהליך התפתחות טבעית שלנו
לכל אורך החיים, אנו מנסים באופן קבוע להגדיר את עצמנו. לגדול, לעזוב את הבית, ללמוד, לקבל החלטות לגבי נישואין והולדת ילדים, להתקיים כלכלית, לפתור בעיות בריאות פיזיות ונפשיות, להגשים את עצמנו ולקבל הכרה על כך, כל אלה מוכרים כמשימות התפתחותיות. אנו מחפשים סיוע בכדי לעזור לנו לעבור ממשימה התפתחותית אחת לבאה. הדרך הטבעית ביותר של סיוע כזה היא נוכחותם של בני אדם קרובים אחרים בעיקר החיזוק והתמיכה שיש לנו מבן זוגנו האינטימי.
מערכות יחסים עשויות להסתיים בצורה יפה אם התהליך ההתפתחותי מגיע לסגירת מעגל מלאה אצל שני בני -הזוג. כשהשלמת המעגל אינה מתרחשת בו זמנית ורק אחד מבני-הזוג בשל להמשיך הלאה והשני עדיין לא, הסיום כואב במיוחד, ורגשות אשם עלולים להתעורר. חשוב לזכור, שכל אחד אחראי בעצמו על משימות ההתפתחות שלו. אף אחד לא מסוגל להשלים את התהליך בשביל האחר, גם אם הוא בן או בת הזוג. ושאשמה היא, לכן, מיותרת. לעיתים קרובות, אחד מבני הזוג עשוי לחוש שמערכת היחסים הסתיימה ללא סיבה נראית לעין, או מסיבות שמוטלות באופן חד צדדי על ידי בן הזוג.
בלי שנבין מהן הסיבות לכשלון הנישואין- אנו עלולים לחזור שוב על אותן הטעויות
לאחר הגירושין - אנשים נכשלים בהבנת התפקיד שלהם בתוך מערכת היחסים שלהם והם חוזרים על תבנית ההתנהגות שלהם עד שהם נעשים מודעים באמת ובתמים לטעויותיהם (או שלא). מסיבה זו, הרבה אנשים שמתגרשים, חווים את אותן התפכחויות מאשליה במהלך נישואיהם השניים והילך. הם לא בודקים עם עצמם מהם הדברים שהובילו לסיום נישואיהם בפעם הראשונה ועלולים לחזור על אותם טעויות שוב ושוב במערכות היחסים הבאות. למרות שכל מערכת יחסים משפיעה ומשנה את בני האדם המעורבים בה באופן שונה, כאשר אנחנו לא מודעים ומבינים מה בהתנהגותנו או התנהלותנו הזוגית מחבל המערכת היחסים, אנחנו יכולים להמשיך ולטעות הלאה. תהליך מודע הלוקח אחריות על הדרך שלנו להתנהל בתוך הזוגיות יכול בהחלט להגשים את הפנטזיה הראשונה של לחיות באושר ועושר....
לאתר של של מכון ס.ד.ר בהנהלת רונית סמדר דרור>>
