פרופ' שאול שאשא, לשעבר מנהל המרכז הרפואי לגליל, הלך לעולמו

מאות ליוו את פר' שאול שאשא למנוחת עולמים בבית הקברות החדש בכברי.

שאשא הותיר אחריו את דפנה- אשתו, בנותיו: חיה, ענת והדס ואת בנו יואב, חתנים, כלה ו-11 נכדים, אחיו: אורי ומשה שאשא, שתי אחיותיו: חוה לוי ושלוה הרט.

פרופ' שאול שאשא, נולד בשנת 1939 בבגדאד, עלה לישראל בשנת 1951, בוגר מחזור ראשון של בי"ס חקלאי כפר גלים.

הוא למד רפואה באוניברסיטה העברית בירושלים והיה סגן-אלוף במילואים, שימש מנהל המרכז הרפואי לגליל בנהריה במשך 20 שנה.

שאשא הלך לעולמו לאחר שהיה מאושפז בשבוע האחרון ביחידה לטיפול נמרץ לב שבביה"ח, והוא בן 82.

מאות חברים, בני משפחה ומוקירי זכרו ליוו אותו למנוחת עולמים בבית העלמין החדש של נהריה.

פרופ' שאשא החל לעבוד בביה"ח בנהריה בשנת 69', כמתמחה ברפואה פנימית.

בהמשך השלים התמחות בנפרולוגיה והקים במרכז הרפואי את היחידה למחלות כליה, אשר בראשה עמד, בהמשך הפכה למחלקה הנפרולוגית.

הוא שימש מנהל המרכז הרפואי בין השנים 1987 עד סוף 2006, אז פרש לגמלאות.

במהלך כהונתו קידם פרופ' שאשא את הקמת בית החולים התת-קרקעי, שהיה הראשון מסוגו במדינה, בו נעשה שימוש לראשונה במלחמת לבנון השנייה, בשנת 2006.

בעקבות הפינוי המהיר של המטופלים לביה"ח התת קרקעי במהלך המלחמה, לא היו נפגעים בנפש, למרות שבאחד מימי המלחמה ספג המרכז הרפואי טיל ישיר במחלקת העיניים.

בחודש מאי האחרון עוד הספיק פרופ' שאשא להשתתף ולנהל את הכנס במרכז הרפואי נהריה לרפואה ושואה, הנחשב למפעל ייחודי במדינת ישראל בתחום חקר השואה, אשר אותו ייסד ובראשו עמד ב-21 השנים האחרונות.

מנהל המרכז הרפואי, פרופ' מסעד ברהום: "המרכז הרפואי לגליל נפרד ממנהיג שכמותו נדיר לפגוש. איבדתי חבר קרוב, אדם שאין מספיק מילים כדי לתאר את עוצמתו, רוחו ורוחב ליבו.

המרכז הרפואי כולו מרכין ראש בצער ובדמעה עם לכתו".

כמו כן הוסיף, כי פרופ' שאשא היה אחד מעמודי התווך של הגליל, איש חזון ומעשה, שעיצב בשתי ידיו חלק גדול מהמציאות הקיימת היום במערכת הבריאות בגליל.

בשנת 2001 קיבל את אות יקיר שירות המדינה, בשנת 2006 הדליק משואה בטקס יום העצמאות המרכזי על תרומתו לגליל.

בשנת 2006 קיבל תואר כבוד מהאיגוד הישראלי לאיכות, בשנת 2007 קבל אות יקיר הגליל.

בשנת 2017 קיבל עיטור האור הוקרה מהקרן לרווחה, לנפגעי השואה בישראל אשר ניתן ע"י כנסת ישראל.

במאי 2017 קבל פרס על מפעל חיים על תרומתו לפיתוח חקר הרפואה בשואה ומפעלו החלוצי בהובלת כנס נהריה לרפואה ושואה בין השנים 2000 ל 2017 כאשר המשיך להוביל אותו עד מאי 21 ואחרי.

במרץ 2020 קבל מגן הנגיד לאתיקה מתי הראל נגיד רוטרי.

ספד לפר' שאשא, ד"ר נמרוד רחמימוב, יו"ר ועד הרופאים שתיאר במדויק את האיש שהייתה חשובה לו קודם הרפואה: "אחת הסיבות להשפעתו הרבה עלינו הייתה שהיה קודם-כל קלינאי.

שהבין ונשם את הרפואה והעריך את מאמצינו.

בבית החולים הסתובב בחלוק לבן מה שסימל בעיני סדר עדיפויות נכון.

הניהול קיים כדי לשרת את העשייה הקלינית ולא כמטרה בפני עצמה.

העדות החזקה ביותר להשפעתו המתמשכת היא שגם כיום אני עדיין חש אצל רבים מאתנו את אותה הרוח.

הרצון לבנות ולהיבנות, אפילו אצל אלו שהחלו עבודתם בבית החולים הרבה אחרי פרישתו".

פרופ' שאול שאשא שמש כיועץ הרפואי לפרויקט ההקמה של המרכז לשירותי רפואה להקמת בית חולים באשדוד.

היה שותף בתכנון והקמת מערך רפואי בפרויקטים תוך ניסיונו העשיר והכרות מעמיקה עם מערכות בריאות בישראל.

פר' שאשא היה ממקימי ומייסדי רוטרי עמיתים אשר היה המועדון הראשון בעולם בו הצטרפו כחברים זוגות, היה פעיל מאד והיה איש חזון ורעיון אשר הוביל והיה שותף להמון דברים שישאירו חותם לדורות הבאים.

היה ממקימי המועדון בשלומי ועזר מאחורי הקלעים במועדון משגב.

הקים את ארגון 'לתת' מלגות לסטודנטים של לימודי שואה שקל כנגד שקל עם המכללה האקדמית גליל מערבי, בגליל היה ממקימי בי"ס לרפואה בצפת.

חשוב לציין שהיה בין חברי השולחן העגול בנהריה ויזם את הספר המדריך למטייל בנהריה שבעקבותיו יצר את סיפורי הנהריינים, שבשנים האחרונות נתנו כבוד לדור החלוצים בנהריה וחשפו את הסיפורים שמאחורי.

הכל בחיוך וברוגע.

לשבעה הגיעו מכל הארץ חברים קרובים לספר על החבר.

זכינו לשמוע מיואל דר, עיתונאי ושדר בקול ישראל על כיצד קבל פר' שאשא את בית החולים 'מלבן' ולמה הפך את בית חולים היום 'מרכז רפואי לגליל' וכיצד ניהל אותו בצניעות.

הוא זה שדאג שכולם יקבלו טיפול ללא הבדל, הוא ספר ממקור ראשון שלימים הוא עבר איזה ניתוח ובמו עיניו ראה איזה יחס יפה ושוויוני כל הנוכחים בחדר קבלו, ספר על התפריט בבית החולים היומי בארוחת צהרים וערב.

הוא היה אוטוריטה שכולם כיבדו וצייתו לדבריו, לא בגלל שפחדו אלא בגלל שכבדו אותו ואת הידע הרב שלו.

הוא סיפר שראיין אותו פעם והוא ספר שהצליח לחסוך ולא לגמור את סוף השנה בגירעון.

היה שם סמי מיכאל הסופר, ופר' אבי ברמן המתמטיקאי מהטכניון, פר' נחמן אש- מנכ"ל משרד הבריאות, שהעריך מאד את שאשא וסיפר על ההיכרות שלו כאשר הוצב בתפקיד צבאי בלבנון, סיפר שהפנו איזה פצוע ראש לרמב"ם, הטלפון לא איחר להגיע בשעת מלחמה פר' שאשא דאג שידעו שהמרכז הרפואי לגליל הוא אינו בית חולים פריפריאלי אלא בית חולים חזיתי שיכול לתת מענה לכל דבר ועניין.

הדלת פתוחה וממשיכים להגיע המכרים, החברים, בני המשפחה ואחרים.

ביתו, ד"ר הדס לבסקי - שאשא ספרה ששאלו אותו באחד מהראיונות איך הוא רוצה שיזכרו אותו?

חשב ובחיוך ציטט את רודיארד קיפלינג:" להיות אדם זה מחייב".

נהריה איבדה אדם יקר, בעל, אב, סב, אח וחבר יקר, נרגיש בחסרונו.