אסור לנו להישאר אדישים!
ככל שעוברים הימים של הלחימה באוקראינה, כך מצבם של האזרחים הולך ומדרדר, נעשה קשה ומאיים יותר.
משפחות מפורקות לנוכח גיוס המוני של גברים.
נשים, קשישים וילדים נשארים מאחור, בקור העז ועם מחסור במזון, מים ותרופות, חוששים לחייהם ורובם לראשונה נתקלים בסיטואציה כה מאיימת, מבלי לדעת כיצד לנהוג.
המעט שאנו יכולים לעשות זה לפתוח את הלב והכיס לגיוס המוני, כדי לנסות ולסייע לאזרחים ולקהילות היהודיות.
שלא נגיע למצב שיבוא יום ונגיד לעצמנו, "עמדנו בצד ולא עשינו מאום".
הסיפור האנושי של מצוקת האזרחים, הוא סיפור המלחמה הנוכחית.
בזמן שהגברים מגויסים למלחמה ונפרדים מבני המשפחה מבלי לדעת מתי, איך והאם יפגשו שוב, הנשים מחפשות מקום להסתתר, דרך מילוט לברוח עם ילדיהן מפני המתקפות האכזריות, תינוקות וילדים בוכים, רעבים שלא מבינים על מה המהומה ולמה הם משאירים מאחור את כל עולמם ונסים על נפשם מבלי לדעת מתי ישובו ומה יחכה להם שם בין ההריסות.
בקייב מתגוררים כשלוש מיליון תושבים בקירוב וחלק לא מבוטל מהם מצא מקלט בתחנות המטרו, שבין לילה הפכו למקום מחסה לפליטים, כשבמשך ימים שלמים הם מצטופפים: נשים, קשישים וטף יחד עם חיות המחמד, חתולים וכלבים בצפיפות איומה מבלי לדעת מתי הסיוט יסתיים, ללא תנאים, ללא שירותים, ללא מזון ומים.
מאות אלפים ברכבים ואוטובוסים, עומדים בפקקי ענק, ממהרים להימלט לעבר הגבול, בקור מקפיא ללא תנאים בסיסיים רועדים מקור ברכביהם, כשהדיווחים זורמים על אותן השיירות "הכי קשה לראות את הילדים, רועדים מקור ומבוהלים" .
אחד מהסיפורים המרגשים הממחישים את גודל הטרגדיה הוא כשהרב שלמה בקשט, מנהל בית היתומים באודסה העדיף לראשונה בחייו לחלל שבת כדי להציל נפשות, תחת מתקפה והפצצות של כוחות רוסיים חסרת תקדים, הוא הבריח בשבת באוטובוסים את 250 היתומים המתגוררים בבית יתומים באודסה להרי הקרפטים, במקום מסתור.
“יש לנו המון דאגות כרגע, אני בקשר עם כל חברי הקהילה, אנחנו לא יודעים מה יהיה בהמשך, אבל הילדים האלה – הם הסלע שיושב על הלב.
יש לנו פה ילדים עם סיפור קשה מאוד, סיפור על ילד שנזרק ע"י אימו לפח הזבל או ילד עם הורים נרקומנים. הסיפורים מזעזעים וכולם בלב שלנו."
עוד סיפר כי "כולם עלו לאוטובוסים מבלי לדעת לאן, מבצע מורכב ומסוכן, תוך כדי תנועה ההחלטות הגיעו".
את רגע שקיעת החמה וכניסת השבת תוך כדי נסיעת מילוט באוטובוס הוא תיאר "זה ילווה אותי כל חיי".
בתוך כל המולת ההפגזות, הכספומטים כבר התרוקנו וכך גם המרכולים, כל מי שנמצא במסתור נאלץ להסתדר עם מאגר המזון והמים שהולכים ומתכלים.
מיליוני אנשים מפוחדים ולכל אחד יש את הסיפור הפרטי שלו, הפרידה מאב המשפחה, האדם החולה שזקוק לתרופות, הילדים שנמלטו עם אימהותיהם, עם ציוד מינימלי בלבד והמשותף לכולם זה הפחד מהבלתי נודע והחשש הכבד לחייהם.
בימים האחרונים נחשפו סיפורים אנושיים ומרגשים, על מספר ישראלים ילידי אוקראינה שבחרו לעזוב את המשפחה ולהגיע בכוחות עצמם, כדי לתת כתף ולצאת למלחמה תוך סיכון חיים ממשי.
לדוגמא, ההייטקיסט הישראלי, המתגורר בחמשת השנים האחרונות שם ובכספו הפרטי דאג לחילוץ מאות אזרחים באוטובוסים אל עבר הגבול, זאת בנוסף לסיפורים נוספים נקודתיים של מחוות מרגשות במיוחד.
אך כל זה לא מספיק, אסור לנו להישאר אדישים!
בזמן שאנו יושבים על הספה, בבית החמים, הבטוח והנעים שלנו כאן בארץ וצופים בשידורים מהמרקע הטלוויזיה על הנעשה שם, המעט שאנו יכולים הוא להתגייס לעזרתם במבצע גיוס המוני עבור תרופות, בגדים, מזון, שתייה ושמיכות, הגיוס ההמוני אף יכול לממן חילוצים נוספים.
לצורך כך נפתח גיוס המונים, הצטרפו לעוד ישראלים אכפתיים, כל הפרטים בקישור >> https://savelife.in.ua/en/donate/