נהריה היא עיר של מסעדות.
כולן טובות, ובכל אחת מהן תמצאו את הסועדים הקבועים, את הפרלמנט היומי, את אלה ששומרים אמונים, אבל...
איזו מסעדה הכי אהובה על האמהות בעיר, הנשים שמחזיקות את כלכלת העיר בידיהן המוכשרות? ומה בעצם זה אומר עלינו?
כדי לענות על השאלה הזו, החלטנו להעלות סקר שאיפשר לצרף ולהצביע לכל המסעדות בעיר, בקבוצת "אמהות בנהריה והצפון", בניהולה של רעות בייניש, קבוצת האמהות המובילה בנהריה, שחברות בה מעל 5,000 נשים.יצאנו לבדוק, גרסת הפייסבוק.
האמהות הצביעו, כמעט לכל מסעדה בעיר, ל"אלכסנדר", ל"סוגו", ל"פינגווין", אבל מסעדה אחת, "בורדו", קיבלה המון הצבעות, כל כך הרבה, שהשאירה ממש מאחור את שאר המסעדות בעיר.
ובעינינו, זו אמירה ממש חזקה. מאוד. מדוע?
כיוון שדווקא בזמן שמסעדות עושות הכל כדי להתאים לרוח התקופה באמצעות טכנולוגיה, חדשנות ועיצוב, נראה שהמסעדה שנשארה אי שם בשנות ה – 80 (למרות שהוקמה קצת יותר מאוחר), הצבועה בצבע אחיד וכהה, מגישה מנות שהיו להיט בעשור ההוא, כולל הגשת הלחמים והחמאה בנדיבות, והתפריטים עם עמודי הפלסטיק השקופים, היא המסעדה האהובה על כולנו.
ומה זה אומר על האמהות הנהרייניות, והאם זה מקרין על כל תושבי העיר?
הדבר הראשון שאין לנו ספק לגביו, זה שאנחנו אוכלים עם העיניים, והמנות הגדולות והמפרגנות ב"בורדו", פשוט עושות לנו את זה.
הדבר השני, והחשוב יותר לטעמנו, הוא הצורך של הנהריינים, לאחוז חזק בקיים, בישן, בטוב והמוכר.
ומדוע אנחנו כאלה? נאמנים לכל מה שנותן לנו תחושת שובע נעימה וביטחון, משאיר אותנו מאחור, הרחק מהמאה ה – 21?
אם תשאלו אותנו, הנהריינים פשוט רוצים לחיות, כאן ועכשיו, ליהנות ממה שיש, היכן שבטוח יזכו לקבל בדיוק את מה שביקשו, בלי קטיושות, בלי אזעקות, בלי מקלטים, בלי מלחמות, כי מי יודע מה יקרה מחר.
הצורך הזה, הוא לא מודע, הוא צורך קיומי.
עזבו אתכם עכשיו מהזמנה באמצעות אייפדים, ומחישובי קלוריות בתפריט, כל מה שאנחנו רוצים זה לשבת בכיף עם המשפחה והחברים, וליהנות מכמה רגעים נעימים ושקטים.
כנראה שככה זה בנהריה, אוהבים את החיים, אבל בשקט.
