המגורים הזמניים של בתה האמצעית מור עם בעלה ושלושת ילדיהם בביתה של הסופרת והמשוררת רחל שדה בקיבוץ שדה נחמיה כמעט שנה שלמה – לאחר שחזרו ממרכז הארץ ולא השיגו דירה בקיבוץ – היוו השראה עבור שדה לכתיבת ספרה "סבתא אחת שיודעת" (בהוצאת "אוריון"), היוצא לאור בימים אלו. "החיים הפכו לאינטנסיביים מאוד, ועם כל הקושי הייתה זו שנה שמחה, שהיוותה השראה לספר. כבר מזמן חשבתי לכתוב ספר ילדים, והיו לי הרבה רעיונות אך החיים המשותפים יצרו את הספר הזה", מספרת שדה.
לדבריה, במהלך שנה זו הייתה מגיעה פעמים רבות לגן הילדים של נכדה גיא, וכאשר החלה לספר לו סיפור, "כל הילדים היו מתאספים סביבנו, ואני, כהרגלי, הוספתי נופך דרמטי לסיפור. אני סבתא משוגעת על כל הראש – במלוא מובן המילה. כשצפינו יחדיו נכדיי טל וגיא ואני בהצגות ילדים, צברנו חוויות משותפות, שיחד עם חוויות רבות נוספות הבשילו בקרבי את הספר. כך למשל, אני מתארת בספר את הסבתא נהנית מהצגת תיאטרון עם נכדה: 'כשהשחקנים שרים ורוקדים, סבתא מתנועעת על כסאה אתם, מוחאת כפים בהתלהבות ושרה כאילו גם היא על בימתם".
עד כה הוציאה שדה לאור ארבעה ספרי שירה: ספרה הרביעי "תמיד יבצבצו שמים" (בהוצאת "אוריון") המכיל 160 שירים, ספרה השלישי "ת(ט)חנות רוח" (בהוצאת "אוריון") שבו פורסמו 100 שירים, ושני ספריה הראשונים. בימים אלו היא אוספת כמות גדולה נוספת של שירים שכתבה בשנים האחרונות עבור ספר השירים החמישי שלה. שדה מסבירה כי ספרה החדש "סבתא אחת שיודעת" עוסק במערכת יחסים בין סבתא לבין נכדה הקטן. "היה לי חשוב להביא את הרעיון מנקודת מבט נאיבית של הילד. זו מערכת יחסים קרובה בין סבתא לנכדה, ולמרות שלסבתא בסיפורי יש מאפיינים משלה, הם יכולים להתאים למערכות יחסים רבות של סבתות אחרות עם נכדיהן. ללא ספק, כל נכד או סבתא יוכלו למצוא את עצמם בסיפור".
בשנים האחרונות הסבתות הפכו למעין בייביסיטר על הנכדים. מה דעתך על כך?
"בסופו של דבר, הכל צריך להיעשות במידתיות. סבים וסבתות יכולים גם להגיד 'לא' לילדיהם – אם זה לא מתאים להם לשמור על הנכדים במועד ובשעה מסוימים. לפעמים צריך להעמיד את ההורים של הנכדים במקומם ולהגיד להם: 'סליחה, גם לי יש חיים משלי. צר לי שזה לא מסתדר'. ומנגד, חשוב לדעת שלבלות עם הנכדים זה הכי כיף בעולם. לדעתי, יש סבתות רבות שמגזימות בכל הנוגע להקרבה של חייהן האישיים למען הנכדים. ומנגד, יש הרבה סבתות מודרניות צעירות ברוחן ובנפשן כמוני, שיש להן הרבה תחומי עיסוק כשהן יוצאות לגמלאות: מציירות, טסות לחו"ל, מבלות בבתי קפה ולא יכולות להקדיש את חייהן נון סטופ לנכדים, אבל בחופשות וכשצריך לעזור הן באות לקראת הנכדים".
שדה, אם לשלושה ילדים וסבתא לתשעה נכדות ונכדים, יצאה לפנסיה מעבודתה כמורה לספרות וללשון עברית במשך 40 שנים – מבית הספר התיכון "עמק החולה" שבכפר בלום. היא כותבת גם פרוזה וסיפורים קצרים, אבל עדיין לא פרסמה אותם. בשנת 1979, לאחר שנישאה למשה, קיבוצניק מקיבוץ עמיר והפכה לאם לילד בן שנתיים, עברה לגור בגליל העליון. ה'טוסקנה' הפרטית שלה, המלאה פינות חמד יפהפיות לאורך נהר הירדן, ניכרת בשירים רבים שהיא כותבת. למרות זאת היא מודה בגילוי לב כי השילוב בין היותה עירונית לבין החיים המשותפים בקיבוץ לא היה קל עבורה. "אני לגמרי קרועה בין המרכז לצפון, אבל היום הרבה יותר שלמה עם החיים בצפון, שהם שלווים יותר מהמרוץ המטורף של מרכז הארץ", היא אומרת.
היא מאוד אוהבת תיאטרון, ולמרות שחלפו השנים היא מצרה על כך שלא למדה תיאטרון – למרות שהתקבלה ללימודי התיאטרון באוניברסיטת תל אביב. היא החלה לפרסם ספרי שירה בגיל מאוחר יחסית ומתכננת להוציא לאור שלושה ספרי ילדים נוספים, שכבר כתובים ומוכנים אצלה במחשב, עם תובנות מעניינות לא רק לילדים ולפעמים גם להוריהם – והכל בעברית רהוטה על מנת להעשיר את שפת הילדים. שדה: "אני בעיקר כותבת שירה, ועומדת להוציא לאור את ספר השירה החמישי שלי, אבל לכתיבת ספר ילדים יש בהחלט ערך מוסף. הכתיבה זורמת בעורקיי, ולא עובר שבוע מבלי שאני כותבת. כמורה לספרות במשך שנים רבות יש לי מושג על מה לשים את הדגש כמו: העשרה לשונית, הקניית ערכים, הרחבת אופקים ועוד. אם הספר החדש יצליח ותהיה דרישה מהוצאות ספרים אחרות שיכולות לממן אותי, אז היד עוד תהיה נטויה".
וכיצד מגיבים הנכדים והנכדות לספרה החדש? שדה: "נכדיי התלהבו מהספר. גיא בן החמש אמר לי אחרי שהקראתי לו את הספר בפעם הראשונה: 'סבתא, הספר לא כל כך מעניין, אבל מצחיק'. הוא ביקש ממני שאתאם עם הגננת שלו להגיע לגן עם הספר במתנה ושאקרא אותו לכל הילדים בגן. וזאת עשיתי וההנאה הייתה צרופה. קראתי אץ הספר גם לילדי גן במעיין ברוך, ולאחר הפעילות איתם ניגשו אליי מספר ילדים וחיבקו אותי. אור, נכדתי בת התשע, אפילו הספיקה לספרו בכיתתה".
שדה מספרת כי תהליך כתיבת ספרה החדש, בו מופיעים איורים מרהיבים של קסאניה לוגובסקי המלווים את עלילת הסיפור, נעשה בדומה לכתיבת שירים. "הטקסט פשוט נשלף ממוחי. מכיוון שהייתי מורה לספרות, אני יודעת שגם בספר ילדים הטקסט חייב לפרוט על נימי הרגש של הילדים: צריך למשוך אותם לעלילת הסיפור באמצעות איורים, מצלול, העשרה לשונית של מילים, וגם לקרוץ לקהל הקוראים המבוגר יותר".
איך מבחינתך באה לידי ביטוי חווית הסבתאות?
"עד שאתה לא נכנס למעגל הסבתאות ולא חווה את זה, אתה לא יודע במה דברים אמורים. האושר הוא צרוף, וכאשר כסבתא את מנוטרלת מהדאגות היומיומיות של עול גידול הילדים והאינטנסיביות של ההורות, יש לסבתאות ערך מוסף והנאה צרופה. מי כמוני יודע את זה כמי שגידלה שלושה ילדים. גם בעלי משה נהנה מחווית הסבתאות. אני מכירה הרבה נכדים ונכדות, שמשתפים את הסבתא בדברים שאינם מגלים להוריהם".
האם יש לך תובנות לסבתות אחרות שאת רוצה להעביר באמצעות הספר?
"בעיניי, אחד הדברים החשובים והרגישים ביותר במערכות יחסים עם נכדים הוא הנאה. צריך ליהנות ושוב ליהנות. כי אלו רגעים שיחלפו ,ואם לא ננצל אותם זה יעבור. הקשר עם נכדים הוא מדהים, ויש בו הרבה ערך מוסף. עלינו להרעיף אהבה ולשמש מישהו שאתה יכול לפרוק אצלו מועקות ולחצים. הסבתאות היא הבונוס של הגיל השלישי. כסבתא אני נוהגת לתת לנכדים ולנכדות שלי הרבה חיזוקים חיוביים, ומשמשת להם כתף להישען עליה. אני גם משתדלת לחזק להם את הביטחון העצמי בכל מפגש עם הרבה חום ואהבה. וכשהם מגיעים אלי מיוזמתם, ואומרים לי: 'סבתא, אני אוהב(ת) אותך', הלב מתרחב מאושר".