ערב "סיפורי נהריינים" העשירי, שנערך בהיכל התרבות, עסק הפעם בדמותם של הרב אהרון קלר, רבה הראשון של נהריה, ושל אנדריאס מאייר, שהיה אחת הדמויות הססגוניות בעיר.
בשני הפאנלים השתתפו בני משפחה, חברים ואף אורחים שהגיעו במיוחד מחו"ל.
את הערב פתח יורי הירשפלד והזמין את יסמין בורנשטיין מנהלת השולחן העגול שהודתה לרשות על התמיכה הרבה ולראש העיר מר ז'קי סבג ולכל חברי השולחן העגול על העבודה המסורה ואיסוף החומר בהתדבות מלאה .
כמו כן הזמין את נציגת הרשות אורנה שטרקמן סגנית ראש העיר ונציגת הדור הבא של נהריה לברך את הקהל הרב שהגיע ממרחקים לרגל האירוע .
תחת הכותרת "אישים ומעשים שהשאירו חותם בנהריה", נערך ביום רביעי שעבר בהיכל התרבות נהריה, הערב העשירי של "סיפורי נהריינים", מפעילותו של השולחן העגול ובחסות העירייה.
הערב חולק לשני פאנלים, כאשר הפאנל הראשון עסק בדמותו של הרב אהרון קלר, שבמשך שנים רבות היה רבה של נהריה, עוד מאז היותה מושבה קטנה,
והפאנל השני עסק באחת הדמויות הססגוניות והמעניינות של נהריה - האמן, חרש הברזל והצלם אנדריאס מאייר, שעד ימיו האחרונים פעל במטרה לשמר את ההיסטוריה של נהריה, תוך שתיעד בעדשת מצלמתו תמונות מרהיבות מחיי העיר.
את הערב הנחה יורי הירשפלד כמיטב המסורת.
בפאנל הראשון, שהוקדש לפועלו ולמורשתו של הרב קלר, השתתפו ילדיו, הרב מיכאל קלר וד"ר זהבה נויברגר; עמוס פרויליך, שלימים הפך לווטרינר, ומי שהיתה השכנה של משפחת קלר, אשת העסקים והיזמית החברתית רעיה שטראוס-בן דרור.
בין השאר סיפרו משתתפי הפאנל איך הרב קלר עלה לישראל מגרמניה, סיפורים מבית אבא ועד כמה אשתו הרבנית היתה דמות חזקה, רגישה ונוכחת בחייו ובחיי המשפחה.
ילדיו של הרב, מיכאל וזהבה, סיפרו על האווירה המיוחדת בה גדלו, שכללה המון דאגה לזולת ולחלש, כמו גם על הנתינה כדרך חיים.
במהלך הפאנל סיפרה זהבה סיפור משעשע: "יום אחד הגיעה לבית הספר תלמידה עם חצאית שהיתה פעם שלי.
כשחזרתי הביתה, סיפרתי זאת לאמי והיא לקחה אותי לארון והסבירה לי: 'יש לך חצאית לימים ראשון, שני ושלישי, ושתי חצאיות להחלפה - וזה מספיק'".
אחיה, הרב מיכאל קלר, נזכר בשקית הגולות הגדולה ("בלורות", בלשון הימים ההם), בה זכה במשחקים שערך עם תלמידים אחרים.
כשהגיע איתם הביתה, כך לדבריו, ביקשו ממנו הוריו לחלוק את הגולות עם ילדים אחרים.
במקרה אחר סיפר מיכאל כיצד הגיע אביו לנהריה, סיפור המעיד עד כמה פיעמה בו רוח הציונות.
"הרב האשכנזי הראשי דאז, הרב הרצוג, הציע לאבא משרת רב בשווייץ או בנהריה, והוא בחר בנהריה, שהיתה אז מושבה קטנה, שמנתה בקושי 100 משפחות, לאחר שהודיע חד-משמעית: 'אני לאירופה לא חוזר'".
רעיה שטראוס-בן דרור - שמשפחתה, משפחת שטראוס המפורסמת, התגוררה בשכנות למשפחת הרב - גילתה כי המשפחות היו ביחסי שכנות וחברות נהדרים, ולמרות שבית משפחתה היה חילוני לחלוטין, הם מעולם לא נתקלו בהערות על כך מצד הרב ומשפחתו.
הפאנל השני עסק בהיסטוריה של נהריה דרך דמותו הססגונית של אנדריאס מאייר, שהיה אמן רב תכליתי מאצולת ה"ייקים" של העיר.
בפאנל ישבו החוקר והסופר הגרמני קלאוס קרפל מהעיר בילפלד (עיר תאומה של נהריה), שהגיע במיוחד מגרמניה, וכן מנהלת המוזיאונים בתפן, רותי אופק, בנו גיורא, שהגיע במיוחד מקנדה, גיסתו של מאייר, מרים פולין, ויורג רודרמונד, שכמו קרפל הגיע אף הוא במיוחד מגרמניה.
החוקר והסופר קלאוס קרפל, שכתב ספר על ראשית ימי נהריה, סיפר על הרקע להקמת המושבה, כמו גם על כישלון חזון החקלאות של דור המייסדים, שכלל בין השאר את סוסקין, רייך ולוי.
"עו"ד ויילר, שהיה לו מוניטין רב בגרמניה, הפך לחקלאי לאחר שעלה לפלסטינה וקיבל 400 תרנגולות.
אחרי כמה חודשים, הוא נשאר עם 50 תרנגולות", סיפר קרפל, שהוסיף בהומור, כי בני משפחת שטראוס הלכו נגד החזון, מכיוון שהיתה להם פרה...
הבן גיורא מאייר סיפר על זיכרונות מבית אבא ואיך התנהל הבית ה"ייקי" המשפחתי.
במעבר חד סיפר יורג רודרמונד, צעיר גרמני כבן 30, על החוויה שעבר בנהריה לפני 17 שנה, כתלמיד תיכון, בעת שנפגש עם החבורה ה"ייקית" הוותיקה, שהיו אז כבני 80, כל זאת במטרה להעלות את המחזה "הנהרידא", שנכתב ע"י ד"ר פריץ וולף.
בנוסף הוא גילה שהחוויה הזו עיצבה את תקופת נעוריו והיתה הזיכרון החזק והמשמעותי ביותר שלו מתקופת התיכון.
"ממש התאהבתי בנהריה", הוא גילה.
דודתו של גיורא וגיסתו של אנדריאס, מרים פולין, ששיחקה במחזה המקורי, לפני כ-75 שנה, סיפרה: "כל אחד במושבה הקטנה הכיר כל אחד ממייסדי נהריה, שהיו בני המעמד הגבוה ושוחרי תרבות ומוסיקה קלאסית.
בשעות הפנאי נולד המחזה 'הנהרידא', ואני אפילו ביצעתי את אחד השירים בהצגה".
יוסי פריזם, שהיה חברו הטוב של מאייר וישב בקהל, סיפר ש"באותן שנים, זמן היה זמן.
אם היית אומר שתגיע ב-8:00, אז היית מגיע ב-8:00".
פריזם גם חזר על משפט חזק שאמר מעל קברו של מאייר, לפיו "במותו מתה גם נהריה הוותיקה".
רותי אופק, שהיתה בקשר עם מאייר עד יומו האחרון, סיפרה כי תמיד כשהתקשר היה שואל אותה את אותו המשפט: "אני מפריע לך?", ומיד אחר כך היה מעלה בפניה רעיון חדש.
בנוסף, היא נזכרה איך הצריף המפורסם שלו הועבר מנהריה לתפן לאחר לא מעט תלאות.
"אנדריאס דאג תמיד לאבזר את הצריף באביזרים אותנטיים, והצריף השתמר עם כל האביזרים ונראה כמו לפני 80 שנה.
עם הזמן הפך הצריף לאטרקציה ולמוקד עלייה לרגל", הוסיפה אופק.
במהלך הערב הוקרנו סרטונים עם מאייר ותמונות מהתקופה, חלקן תמונות בהן הוא עצמו תועד וחלקן תמונות שצילם מתוך ארכיון התמונות הענק שהחזיק ואשר תיעדו את חיי נהריה.
בחלק האמנותי הנעים את הערב הרכב מיוחד ומרגש, שכלל שלושה דורות ממשפחת הרב קלר (ארבעה דורות, אם להחשיב גם את תמונת הרב שהתנוססה מעל הבמה...), ואשר ביצע שירי נשמה ותפילה מהמקורות היהודים.
ההרכב כלל את הילדים מיכאל וזהבה, הנכד אלישב (שיבי) והנין יאיר.
בסיום הערב אמר המנחה יורי הירשפלד, כי הערב הבא של "סיפורי נהריינים", שככל הנראה יהיה באביב, יעסוק בתזמורות השונות שהיו לנהריה במהלך השנים, מהתזמורת הראשונה ועד להקמתה של התזמורת העירונית, הפועלת עד היום במרכז המוסיקה.
מי שמעוניין להעביר מידע על התזמורות השונות, יכול לעשות זאת דרך המייל byasmin@gmail.com (עבור יסמין בורנשטיין).
הכתבה פורסמה בעיתון "מבט נהריה וגליל מערבי".
לכתבות נוספות יש להיכנס לאתר: mabatnet.co.il
