מירון פטר טייכנר, עזב בטרם עת, ביום ראשון 26.12.21.
הותיר אחריו את אסתי אהבת חייו, הבת אדווה, שני בנים דרור ואלירן ואת אחותו- רותי שחר.
אב שכול לבתו הבכורה יערית שכל כך אהב.
מאות ליוו את מירון פטר למנוחות עולמים בחלקה של הורים שכולים בנהריה, ביום שני, 27.12.21.
בין הנוכחים: הרב ישעיהו מייטליס- הרב הראשי של נהריה, הרב משה קורקוס- ראש המועצה הדתית, הרב ברוך וילהלם חב"ד, רונן מרלי- ראש העיר נהריה, משפחה, חברים ואחרים.
מירון טייכנר, מהבעלים של מלון קלמן ברחוב ז'בוטינסקי שנקנה ע"י אביו זכרונו לברכה, קלמן טייכנר מגרטל מאייר ז"ל ב-1968.
למד בבי"ס ויצמן לימים מספר אודי אפרת, חברו הטוב שספד לו:
"היה ילד משקפופר, אני זוכר זמן לא קצר הייתה לו רטייה על העין, לא כזאת כמו של משה דיין, אבל מן גולה כזו מפלסטיק, אז זו הייתה התרופה כנראה לעין עצלה.
היית ילד טוב כבר בהיותך צעיר.
מכניס אורחים. להורים היה מלון פארק ברח' הרצל פינת המייסדים וגם שולחן פינג פונג, אז זה עוד לא היה נפוץ ולא פעם הינו עושים טורניר על השולחן שלך, שבעצם נועד לאורחי המלון, שתינו מבקבוקי המשקה המצוננים, אדם מבחוץ לא היה יכול להגיע אליהם אך אנחנו, שהינו בגינה יכולנו וגם עשינו בהם שימוש, לפעמים אפילו לא ידעת...
בכיתה ו' בשיעורי המלאכה, אצל חמי גל ז"ל עשית ברווז מעץ ובמשך שלוש שנים, עד כיתה ח' היית עם אותו ברווז, עד היום איננו יודעים אם סיימת אותו לשביעות רצונו של חמי.
בנהריה היית שם דבר ידו בכל ויד כל בו, במובן החיובי של המילה.
כל מי שרצה מידע על איזה שהוא נהרייני, היה פונה אליך ואתה סיפקת את הסחורה.
הכרת כל אחד, ידעת מי ההורים שלו, ידעת במה עסק ולפעמים נידבת עוד אילו פרטים מעניינים.
גם בתקופה שלא גרת בנהריה שמרת איתה על קשר ותמיד ידעת הכל.
את אסתי, לימים אשתך ואם ילדיך הכרת כאשר עבדה בבית המלון אצל הוריך והתאהבת בה.
הגם שעד יומך האחרון העדפת שלא לנהוג, בוודאי לא בדרך הבין עירונית.
אני עדיין זוכר את הסיפורים שלך על הקונטסה (סוג של מכונית) המקרטעת לעין זיוון, שם אסתי הייתה פרק זמן.
אני לא יודע איך לקרוא לזה, אמיץ, שקדן, או בלתי נלאה או לא מוכן לוותר, אבל בחיזורים שלך אחרי אסתי היו גם לשם דבר.
עקשן היית ובסוף השגת את מבוקשך ואסתי ואתה הייתם לזוג".
בהספדו מתאר קווים לדמותו ועל העבודה יחד במלון שלימים עבר לידיו של מירון ויחד ניהלו את המלון ביד רמה.
כמו כן, שיתף את הסיפורים על אורחי המלון אך בגלל צנעת הפרט לא היה משתמש בשמות, אך תמיד ספר איזה פרט פיקנטי.
נזכיר את לבושו, בעיקר השלייקס.
"שתי רצועות שנמשכות מהמכנסיים עד למעלה, כאשר ביניהן לא מבצבצת אלא נוכחות במלוא גדולתה ועוצמתה, כרס נאה ומכובדת".
כמו כן, סיפר שהפוליטיקה זרמה בעורקיו והוא אהב להראות ולהצטלם איתם. סה"כ היו לכם חיים טובים עד האסון הגדול, כאשר יערית נהרגה בתאונת דרכים.
לימים המלון הפך להיות הוסטל לחסרי בית.
קשה לכתוב עליך בזמן עבר, עד לפני שבועיים היה כל כך שמח שהגיע לערב התרמה למען ניצולי שואה של 'רוטרי עמיתים'.
הוא קבע פגישות, פתאום באחת נדם.
ייזכר תמיד כאדם חייכן ולבבי, אך עם זאת מאד דומיננטי, סייע תמיד לכל הסובבים אותו ברגישות ובצנעה.
בלט בשמחת חייו למרות כל העצב שנפל עליו.
תרם לבית חם, לזכר יערית וזכה לראות את 'מפגש יערית' בחוף גליל.
ביתו תמיד היה פתוח ומזמין לכולם.
אסתי ומירון היו זוג אחד המרשימים בנוף הנהרייני.
תמיד היה חיוך על פניו.
ביתו אדווה אמרה: "אפילו בלכתך, הלכתה באלגנטיות, הלכת בשקט לא היית לנטל, רציתי שתחייה עוד..."
.jpg)
