כותרת
> C;
1/1
דת בקהילה

בכוחה של הציפור לדאות למעלה למעלה, אבל בתנאי שתניע את כנפיה בלי הרף

נהריה דת בקהילהפורסם: 22.12.17 , 08:00ע"י
רשת לינק
שם הכותב/ת:


אימרה שבועית:

האדם נמשל לציפור; בכוחה של הציפור לדאות למעלה למעלה, אבל בתנאי שתניע את כנפיה בלי הרף, אם היא מפסיקה ממעופה לרגע הרי היא נופלת וצונחת למטה. כן הוא האדם. {רבי ישראל מסלנט}

סטטוס שבועי:
עולם ומלואו תלויים בדיבור הן לטוב והן למוטב. אשרי האדם המשתמש בדיבורו ככלי מחזיק ברכה ומדבר אך ורק דיבורים חיוביים, דיבורים שאינם פוגעים ואינם שליליים, דיבורים שכלולים בהם ערכי חסד, רחמים, ותורה.

ציטוט שבועי:
אני חושבת שהשורשיות והמסורת הן אלה שמחזיקות את העם היהודי. בעולם האינטרנט חסר הגבולות אנחנו מאבדים את הזהות והייחודיות שלנו. {רונית תירוש}

סיפור שבועי:
אורחים לרגע...

לביתו של רבי ישראל מאיר הכהן מראדין הידוע בכינויו ה'חפץ חיים' הגיע אורח מארצות הברית. כשנכנס האיש לביתו של הרב, נותר המום. הזהו ביתו של גדול הדור, שבכל העולם מספרים עליו גדולות ונצורות? הבית כה פשוט ודל, רהיטיו מעטים הם ועלובים.
לא התאפק האורח ושאל: רבי, הן אתם 'הרבי של כל העולם היהודי'. איך זה שאין בביתכם אלא ספסלים פשוטים ושולחן פשוט?
ענה לו ה'חפץ חיים' בשאלה: ואיפה הרהיטים שלך?
ענה האורח: הרהיטים שלי באמריקה. אני כאן רק אורח.
השיב לו ה'חפץ חיים': בעולם הזה כולנו אורחים... .

פרשה שבועית:
פרשת ויגש / 'סגירת מעגל'

אנוכי אערבנו מידי תבקשנו אם לא הביאותיו... וחטאתי לך כל הימים" {בראשית מ"ג, ט'}.

המפגש היה רווי מתח. בכל מעשיו עד כה חתר יוסף לרגע זה. המתחולל עתה הוא המבחן שהחליט לכפות עליהם, בטרם יגלה להם את זהותו האמיתית. שני הצדדים, במיוחד יהודה ויוסף, התעלו בהתנצחות זו אל המיטב שבאישיותם.
תמונת המצב ברגע העימות היתה כדלהלן:
המושל זעם על גניבת הגביע. אנשיו רדפו אחרי האחים והאשימום בפשע. הללו, דחו על הסף את האשמה, ובמו פיהם קבעו את דין הגנב אם ימצא:
"אשר ימצא איתו מעבדיך - ומת" {בראשית מ"ד, ט'}. כה בטוחים היו בצדקתם. אולם, לחרדתם הגדולה, היה 'הגנב' בנימין, צעיר האחים (שלא ידע כי בפקודת יוסף הוטמן הגביע באמתחתו).
האחים הובלו אחר כבוד אל ארמון המושל. הלה פסק כי: "האיש אשר נמצא הגביע בידו הוא יהיה לי עבד, ואתם עלו לשלום אל אביכם" {שם, י"ז}.
האחים עמדו הלומי רעם. העונש היה כבד מנשוא. הם הבטיחו לאב הזקן, שמאן לשלוח את בנימין מצרימה, כי ישיבוהו בכל מחיר. במיוחד, הגדיל יהודה, שאמר: "אנוכי אערבנו מידי תבקשנו אם לא הביאותיו... וחטאתי לך כל הימים" {שם מ"ג, ט'}.
עתה עמדו חפויי ראש לפני המושל, בלא מוצא מן הסבך שנקלעו אליו. יהודה, שאחריותו היתה רבה ביותר, נטל את יוזמת הפעולה לידיו: "ויגש אליו יהודה" {שם מ"ד, י"ח}.

יהודה החליט להלחם. להלחם בכל כוחו למען חירותו של אחיו בנימין, למרות שאשמתו של האחרון הוכחה. הכול תלוי עתה במוצא פיו. הוא פתח בנאום שכולו פיוס וניסיון להבקיע, מבעד למעטה הקשיחות, אל לבו של האיש. יהודה פתח בסיפור השתלשלות המאורעות עד לרגע זה. הוא סקר את התנהגות המושל איתם, את חשדותיו ואת התנכלויותיו. לאחר מכן החל לתאר מה עלול לקרות עתה. תיאר את סכנת המוות המרחפת על ראש האב הזקן, שעדיין מתאבל על בנו יוסף שנעלם, אם גם בנה השני של רחל לא ישוב לביתו. לבסוף, הציע יהודה למושל את ההצעה הבאה: "ועתה ישב נא עבדך תחת הנער עבד לאדני, והנער יעל עם אחיו" {שם, ל"ג}.
זוהי נקודת השיא. יהודה מוכן להיות עבד עולם אם בתמורה ישוחרר אחיו הקטן.
האחים מכירים עתה בכל נימי נפשם שחטאו במוכרם אותו לעבד לפני שנים רבות. יהודה, המוכן עתה למסור את נפשו למען חירות בנימין, הוא ההוכחה לכך. עתה יתגלה לפניהם. הגיעה העת שיבינו מדוע נהג איתם כך ומדוע בא עליהם בעלילות.
ויוסף מתגלה אל אחיו!
{מעובד מספרו של הרב משה גרילק - 'פרשה ולקחה'}

שבת שלום - יהונתן גרילק