כותרת
> C;
1/1
דת בקהילה

פרשת שמות / 'מסע גיבוש' "וישימו עליו שרי מיסים למען ענותו בסבלותם"

נהריה דת בקהילהפורסם: 04.01.18 , 11:38ע"י
רשת לינק
שם הכותב/ת:


אימרה שבועית:
צעצוע זה (אקדח) יכול לאיים על אנשים שלהם עולם אחד ואלים רבים. את מי שמאמין באל אחד ושתי עולמות - אין צעצוע זה מפחיד. {רבי יוסף יצחק שניאורסון האדמו"ר השישי בחב"ד לחוקר הבולשביקי}

סטטוס שבועי:
אדם חי ובעל רגש, תחושת האושר שלו אינה יכולה להיות מושלמת, רק כאשר הוא חי את חייו במסלול גבוה, שבו הוא ממצה את הפוטנציאל הרוחני הגנוז בו, רק אז הוא מסוגל להגיע למחוזות האושר. חוסר האושר והחיפוש המתמיד שבהם אנו נתקלים תדיר אצל בני האדם, נובעים מצמאונה של הנשמה, ומהעובדה שהיא אינה מצליחה להגיע לרוויה מצבירת סיפוק חומרי בלבד
.

ציטוט שבועי:
אין כל פסול בכך שאני מעמיק במסורת שאבותי ואבות–אבותי התעסקו בה מאות בשנים
. {יהורם גאון}

סיפור שבועי:

'עכשיו קרוב..'

רבי אריה לוין זצ"ל היה נוהג בכל ראש חודש ללכת לבית חולים לחולי נפש ולמסור חבילה לאחד החולים.
פעם אחת נלווה אליו בנו ושאל אבא מה הקשר המיוחד שלך לחולה זה דוקא? 
ענה רבי אריה: פעם באתי לבקר בבית חולים זה וראיתי את אחד החולים שהוא מוכה וחבול, שאלתי את החולים מה קרה לו, והם הסבירו לי שלפעמים החולי נפש משתוללים והמטפלים שלהם נאלצים לתפוס אותם בכוח ולפעמים אף מכים אותם. אולם, מי שיש לו קרובי משפחה הם לא מכים מחשש שהמשפחה תתלונן. לחולה הזה אין קרובי משפחה ולכן היו מכים אותו הרבה מבלי חשש. כששמעתי זאת, ניגשתי אל המטפלים ואמרתי להם שאני קרוב משפחה של אותו חולה ושיתייחסו אליו יפה. מאז אני מקפיד לבוא פעם בחודש ולמסור חבילה לחולה הזה שהוא 'קרוב שלי' ואני מתפלל לשלומו, ואכן האחים החלו להתייחס אליו בכבוד
.

פרשה שבועית:
פרשת שמות / 'מסע גיבוש'

"וישימו עליו שרי מיסים למען ענותו בסבלותם" {שמות א', י"א}.

מצרים היתה מחנה העבודה הראשון שלנו. הקבלה איומה זו טמונה בעומקו של הפסוק בפרשתנו המתאר את תולדות המהפך שחל בחיי עם ישראל בארץ הנילוס והפרעונים. מהפך שהביא לגלישת העם מרום הכבוד והיוקרה שזכו לו בעטיו של שלטון יוסף אל תהום השעבוד, ההשפלה והדיכוי.
לא הרווח הממשי עניין את פרעה, כי אם השפלת העם העברי ושחיקת זהותו העצמית. דיכויים עד עפר היה חשוב בעיניו מעבר לתועלת שתצמיח עבודת הפרך בהקמת ערי מסכנות.
זו בדיוק היתה אושוויץ של ימינו!
זו גם היתה המציאות המצרית האיומה. הטבעת הבנים הזכרים מעוררת בבירור את קשר הפשע של רצח עם... העבודה המשפילה היא בחזקת הצגה. הקרבנות הם השחקנים, ואילו הנוגשים הם בגדר צופים נהנים. במצרים כבאושוויץ, השוט הוא הסימן להשגחה הפעילה במשחקו של הקרבן.

והנה, דווקא במחנה ריכוז מצרי זה, בתחתית העולם, בשעתם הקשה ביותר, זכו עבדים מוכים ומפוררים אלו לתואר עם, כפי שנאמר: "ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלוקים" {שמות ו', ז'}.
עתה הוא הרגע המתאים ליצירתו של העם החדש. עם שאין דומה לו, עם שהולדתו בתוככי האבסורד. עם שגיבושו החל בנקודה העלובה ביותר בחייו. בנקודה שבה עמים אחרים נעלמים. עם שבהתנערותו משבי מצרים יפגין חירות מלאה מחוקי ההיסטוריה שכילו בנסיבות דומות ממלכות ואומות אדירות. בעצם הוויתו הוא יכריז על אי תלותו בתנאים חומריים. כדי להוות יחידה לאומית מגובשת הוא אינו זקוק למולדת, למסגרות שלטוניות ריבוניות, לדגל, לשפה או לצבא.
הכרזתו כעם דווקא שם, יצרה עם בן חורין במלוא מובן המילה. גלות מצרים וההיחלצות ממנה באו ללמד על האלוקים הכול יכול, יוצר החוקים כולם, שהאציל על עם זה מחירותו הרוחנית. לא לחינם דימו הפרשנים את פרשת יציאת מצרים - פרשת בריאת העם, לבריאת העולם.

היום אנו יודעים. ה'אקסודוס' (יציאת מצרים) השפיעה עמוקות על האנושות, אף מעבר לעולמם של המאמינים. היא האצילה על העולם כולו (בייחוד על החלק הקרוי מערבי). בשורתו הציתה את דמיונם של לוחמי החופש ברחבי העולם, הזינה את רעיון השוויון של כל נברא בצלם אלוקים והניעה גלגלי תנועות מהפכניות רבות במרוצת הדורות.
לנו כעם העניקה גלות מצרים את נצח הקיום בתוככי החברה האנושית. מהות לידתו המשונה, שכאמור, שברה כל היגיון היסטורי, טבועה באופיו לעד. החיוניות אחרי אושוויץ של דורנו יונקת אף היא מאותם כוחות שניסכו בו אז, באושוויץ הקדומה.

סוד גיבושנו לעם, דווקא במצרים, הוא החי בנו לעד. והוא מחזיר לנו, לאחר תקופות שקיעה, בכל פעם מחדש, את צורתנו המקורית ואת העתיד הצפון לנו.
{מעובד מספרו של הרב משה גרילק - 'פרשה ופשרה'}

שבת שלום - יהונתן גרילק