אחד ממקרי הרצח המזעזעים שקרו במדינה

שבע עשרה שנים עברו מאז הרצח שזעזע את המדינה כולה, רצח שהתרחש ביום הארור של 6 בדצמבר 2000.
אחרי פרידה של כמה חודשים ושהייה בבית ההורים בנהריה, אחרי שחזרה לגור עם הבעל בביתם שבמעלות, 6 בדצמבר , היה היום בו נרצחה באכזריות שושנה שרעבי (חוטא)  ז"ל, הייתה בת 21 ובחודש התשיעי להריונה.
נרצחה על ידי בעלה שגיב חוטא,  שהטיח את ראשה בקיר, הלם בה בפטיש ודקר אותה למוות, רצח בלתי נתפס שהתרחש מול עיני הילדים שהיו בני שנתיים ושלוש וחצי.
הוריה של שושנה, הסבא והסבתא מגדלים מאז את הנכדים, ילדיה של שושנה ז"ל.  
אוראל (בן 21.5) ואביתר (בן 20) שהיו קטנים מידי ולשמחת כולם לא זוכרים דבר מהטרגדיה שפקדה אותם ביום ההוא.
 
הם בחרו לתת להם חיים יפים ובריאים ועשו זאת בהצלחה גדולה לאורך כל השנים למרות היגון ובאהבה שאין כדוגמתה.
 
אב המשפחה, חיים שרעבי, היה דמות מוכרת בעיר בנהריה, היה בעברו סגן ראש העיר וחבר מועצת העיר, האם מלכה שתמיד כאבה בשקט, חיה אף היא עם הפצע שלעולם לא יגליד.
 
חיים משתף אותי שלמרות הכאב האכזר, היה חייב להתחשל למען שאר ארבעת הילדים שלהם ושני הנכדים גם יחד.
"אסור היה להיכנס לדיכאון, לא היינו יכולים לצאת ממנו.
היינו חזקים ועשינו את המקסימום".
 
"נתן לך את הטוב ואת הרע ובחרת בחיים"- אסור היה לי לעצור את החיים.
יש המתאבלים שסוגדים את החלל עד הסוף,
עד יום מותם, זה אסור בשום פנים ואופן לא סוגדים את המת.
לא מאמין בגן עדן או בגיהנום, מכיר בחיים.
הם חיים עם הכאב ולמרות הניסיונות לגבור עליו ולהמשיך למען כולם, בשבתות , חגים אירועים, כמו בר מצווה לבנים, החיסרון והכאב של שושנה ז"ל תמיד קיים.
כאב שלעולם לא מרפה ולא ירפא.
 
חיים שרעבי מבקש וקורא לציבור הרחב לעלות לקברה של ביתו שנרצחה על ידי בעלה, קריאה כזאת אשר מבקשת להגביר את המודעות של הציבור לאלימות כלפי הנשים.