"הדימיון והרגש מוליכים אותי ואת ידי המחזיקה מכחול"

החל מה-16.11 תציג האומנית הרב תחומית ביליה שדר יצירות שלה ושל בן זוגה המנוח אהרן שדר בתערוכה חדשה בבית חיל האוויר (האוצר שוקי כהן)

האומנית הרב תחומית והציירת ביליה שדר תציג תערוכה עם יצירותיה בשם "מרקמים וצבעים" החל מה-16.11 ועד סוף דצמבר 2022. קיר אחד בתערוכה יוקדש ליצירות של בן זוגה המנוח אהרן שדר ז"ל, שצייר פרק זמן במכון אבני. טקס פתיחת התערוכה ויום השנה לזכרו של אהרן שדר יתקיימו ביום רביעי 16.11 בשעה 19:00 בלובי של מועדון הטייסת בבית חיל האוויר בהרצליה.

במשך שנים יוצרת ביליה שדר תכשיטי כסף אצל האומנית זיוה שחל, בוגרת בצלאל. היא אוהבת בעיקר לעצב ומשקיעה בעשייה הפיזית - עד שתכשיטיה, שהיא מרבה להעניק כמתנות, מוכנים לשימוש. במשך השנים הוצגו ציוריה במקומות שונים ברחבי הארץ: בתערוכות קבוצתיות בגלריית הציפור הכחולה, בהיכל התרבות בפתח תקווה במוזיאון התנ"ך בתל אביב , באשקלון, בחיפה, במוזיאון ביפו העתיקה, במודיעין, בשוהם ועוד. הציגה בתערוכות יחיד בגלריות יפת ביפו, אפרת בתל אביב, עמליה ארבל בתל אביב, בנמל תל אביב, הציפור הכחולה בפתח תקוה, במקומות ציבוריים: בית עמנואל ברמת גן, בית יד לבנים בתל אביב, במבואה של אולם שרת בפתח תקוה, במבואה של היכל התרבות בפתח תקוה, במתנ"ס עולמות בפתח תקוה, במשרדי אלווריון ברמת החיל ,בבית קפה – גלריה ברעננה ועוד.

ביליה: "לדימיון יש תפקיד חשוב בציוריי. הוא והרגש מוליכים אותי ואת ידי המחזיקה מכחול טבול בצבע שמן על פני הבד הלבן או הצבעוני. מתפתחת יצירה כאשר הקווים והכתמים משוחחים אלה עם אלה, מגיבים ומגיעים להסכמה ולהרמוניה. תוך כדי עבודת הציור אני קמה מהכסא, מתרחקת ומתבוננת וקולטת מה נראה לי מתאים ומה אינו מתאים. אני שואלת את עצמי: 'מה הלאה?' התשובה יש שהיא מגיעה מיד ויש שמתעכבת. אם ניסיתי פתרון שכעבור זמן אינו מתיישב עם תחושותיי, אכסה אותו בצבע ואנסה פיתרון חדש. הכי נעים זה שהציור זורם מההתחלה והיצירה נבנית בתחושה טובה. אפשר להבחין בתקופות שונות בציוריי. בכל תקופה יש מכנה משותף, ובכל זאת אפשר למצוא אותו כתב יד. אחזור לתקופה הראשונה בה עבדתי באמייל: נחושת, חוטי ברזל, אבקת זכוכית, תנור לוהט ומוט מחודד בקצהו - בהם החזקתי והפעלתי. נולדו ציורי אמייל, כלי אמייל ותכשיטים. הייתה תקופה שבה ציירתי על משי בצבעים מיוחדים. כך נולדו צעיפים, בגדים וציפיות לכריות. התקופה הארוכה ביותר, הנמשכת גם היום, היא ציור על בדים. בראשיתה ציירתי בצבעי אקריליק המתייבשים במהירות יחסית לצבעי שמן. בשלב הבא עברתי לצבעי שמן שמדללים אותם בטרפנטין ואחר כך עברתי לצבעי שמן על בסיס מים כדי לנשום אוויר נקי".

לאחר יציאתה לגמלאות, ביליה השתתפה בקורס תולדות האמנות באוניברסיטת בר-אילן שנמשך שלוש שנים. בשנה השלישית ללימודיה העזה להראות למרצה שלה פרופסור מרסל מנדלסון צילומים פשוטים מעבודותיה באמייל והוא התפעל מהן וביקש שתביא להתרשמות ארבע עבודות שלה העשויות אמייל. "תהיה לך תערוכה באוניברסיטה", הבטיח לה, וכך אכן היה. התערוכה הוצגה בשנת 1992 והשתתפו בה אומנים נוספים. במשך שש שנים היא יצרה עבודות אמייל עד שהקורס נסגר. באוניברסיטת בר אילן היא השתתפה גם בקורס האזנה למוזיקה ובקורס לניתוח סרטי קולנוע.

אחרי סיום לימודי ההוראה עבדה בקיבוץ כפר בלום. פתחה חנות לתלמידי כתה ד' וכך למדו חשבון בקלות. אחר כך עבדה בכפר סבא. הכניסה לימודי חשבון בעזרת בדידים, דרך חדשה בעת ההיא. שנה אחת לימדה מוזיקה בכיתות ד'-ח' והקימה מקהלה עד שהגיע מורה מקצועי. מכאן עברה בשנת 1969 לעבוד בפתח תקוה והתבקשה להשתתף בקורס ראשון וייחודי מסוגו בארץ שלימד איך לטפל בילדים דיסלקטים, הסובלים מקשיים בתפיסת הקריאה ובכאלה המתקשים בתפיסת פעולות החשבון. "עד היום אני זוכרת היטב מה למדתי ומה יישמתי בעבודה. הכיתה המסייעת והמיוחדת פעלה בהפסקות במשך שנים ספורות. עבדתי כמחנכת בכיתות שונות וראיתי ברכה בעמלי. הנחיתי מורות בכיתות להוראה מסייעת בבתי ספר ביישובים אחדים מכפר סבא עד גדרה, ואבחנתי ילדים כדי לגלות מי זקוק להוראה מסייעת. הרצאתי בבתי ספר ונתתי לצוות המורים כלים איך לעבוד. קרוב לגיל 50 החלטתי לפרוש מהעבודה. המפקח לא שמח לכך אך השתכנע. אז התבקשתי להרצות בפני מורות בקורס להבנת הנקרא, וגם להעשיר את שפתן של סייעות לגננות. כך עבדתי מספר שנים בקידום נושא חשוב זה".

ביליה נולדה לפני קום המדינה, אחות לאח בן ארבע, במושב צופית שבשרון, בבית קטן ללא חשמל. חדר המקלחת היה במבנה בטון הצמוד לרפת וזרמו בו מים קרים בלבד. חדר השירותים של המשפחה היה בנוי מקרשים וניצב בחצר. הפסולת נאספה בפח שאביה נהג לפנות מדי יום. לפני לידת אחיה הצעיר כשהייתה בת אחת עשרה, הרחיבו את הבית והמשפחה זכתה בשירותים חדשים.

ביליה: "בגן הילדים במושב אהבתי לשיר ולהקיש בכלי ההקשה שהגננת חילקה. הוריי עודדו אותי לשיר בבית והאזינו לזמרתי. בכיתה ב' התחלתי ללמוד לנגן בפסנתר אצל מורה בכפר סבא. תירגלתי בפסנתר בבית העם במושב בשעה מסוימת שנקבעה לי מראש. כך נהגתי לעשות במשך שנים, עד שהגיע לביתנו פסנתר שהוריי קנו אצל עולה חדש מפולין. חלק מהתשלום עליו נעשה בעזרת ביצים ותרנגולות. נהניתי לנגן ולצלול לעומקה של המוזיקה. כשעברתי ללמוד בתיכון, עברתי למורה נגינה מוזיקולוג, ד"ר חנן שטייניץ, שגר ברמות השבים. התמדתי בכך עד בחינות הבגרות".

בצבא שירתה במשטרה הצבאית וביקשה לעבור לחיל אחר. לאחר שנה הוצבה לשרת בבסיס חיל התותחנים כאחראית על חדר התרבות ועל התרבות. במהלך שירותה הצבאי למדה פעם בשבוע שרטוט בניין בבית הספר לווינסקי בתל אביב. אחרי השירות הצבאי למדה בסמינר למורים בבית ברל. "למדנו מבוקר עד לילה ובכל שבת רביעית אצל מורים, שהיו יכולים להגיע רק בשבתות וחלקם לימדו באוניברסיטה העברית. המורה ללשון דוד כהן הותיר בי חותם עמוק ואחראי להתעניינותי האינסופית בלשון העברית. השתתפתי במקהלה ובחוג הדרמתי, ואף כתבתי עבודה במקום מבחן בדידקטיקה: המוזיקה בחיי בית הספר".

כעבור שנים אחדות, בהיותה נשואה לאהרן שדר, עורך דין בפרקליטות מחוז תל אביב, הכירה באמצעותו את אחת העובדות ששרה במקהלת האופרה. "בעידודו של אהרן, התחלתי ללמוד פיתוח קול אומנותי ושרתי יצירות שונות, ובהמשך אריות אופראיות. אז גם למדתי לפרוט על גיטרה קלאסית. שרתי במקהלת הורי תלמידים בבית הספר בפתח תקוה, בו עבדתי. בהמשך היא הפכה למקהלה העירונית של פתח תקוה. במשך 15 שנה הייתי סולנית המקהלה. לאחר מכן שרתי במקהלות נוספות. בשנים האחרונות אני שרה באנסמבל".

עם נישואיה לאהרן נפתחו בפניה דלתות נוספות. אהרון כתב שירה והיא הלחינה חלק משיריו. הם נהגו להיפגש עם מספר חובבי מוזיקה קולית, ובהם זמר אופרה וזמרת לידר. "אני שרתי לידר, אריות וגם שירים של אהרן שהלחנתי. בקבוצה היה פסנתרן, שליווה את הזמרים וגם שר וליווה לפעמים יצירות שלו", היא אומרת.

אהרן היה מוכשר גם בציור וברישום כבר מגיל צעיר. "נהגנו לבקר במוזיאונים ובגלריות. הוא הכיר אומנים רבים, ואף למד ציור במכון אבני לאומנות. אחרי שנים של ביקורים באתרי אומנות והעמקת ההבנה בתחום האומנות, הרגשתי שאני בשלה וטעונה מספיק כדי לצייר".

עם אהרן שדר, שהפך לבן זוגה, נפגשה במקרה, כשיצאה עם אחת המורות ובן זוגה להופעת רביעיית מועדון התיאטרון בתל אביב. הדודן של בן הזוג, אהרן, המתין ברכבו ליד התחנה המרכזית של פתח תקוה שבה התגורר כדי לנסוע אתו. כשיצאו מהרכב הבחינה ביליה שהוא נעזר בקב להליכה. "לאחר שניגבנו חומוס נכנסנו למופע ונהנינו מאוד. אהרן החזיר אותנו לבתינו, ראשונים את המורה ובן זוגה לכפר סבא, ואחר כך, אותי לצופית. בדרך שוחחנו וקבענו להיפגש בבית ציוני אמריקה בתל אביב כדי לצפות בסרט. פגישה זו הולידה פגישות נוספות. אהרן מצא חן בעיניי בזכות הידע העצום שלו בנושאים רבים ומגוונים, בזכות הבילויים שלנו במקומות שונים של תרבות, בזכות חוש ההומור המפותח שלו ובזכות ההרגשה הטובה שנתן לי כאדם בוגר ואחראי. הבחנתי עד כמה הוא נקשר אליי ורצה בקרבתי".

כעבור שנה וחצי של היכרות הם נישאו בבית הפרקליט. סיפור חייו של אהרן היה לא פשוט ומאתגר. בגיל שש וחצי תקף אותו וירוס הפוליו כשלפתע הוא לא הצליח לקום ממיטתו. באותה תקופה הידע על הטיפול בנפגעי הפוליו היה דל ובדרך כלל שגוי, ולכן אהרן נותח פעמים רבות ובאותן שנים לא למד בבית הספר, אלא למד רק שנים ספורות באופן סדיר. הוא למד באופן עצמאי וגם בעזרת מורים פרטיים. הוא קרא ספרים רבים והתמצא בנושאים שונים. בבית הספר התיכון למד רק בכיתה י"ב, זאת לאחר שהתווכח רבות עם מנהל התיכון ועם המפקח שלא רצו לאשר לו זאת. הוא בחר להיבחן ברמה הגבוהה במתמטיקה. כשהגיע לתיכון כדי לקבל את ציוני הבגרות, ראה אותו המנהל מבעד החלון, ניגש אליו זוהר ואמר לו: "ניצחת את המערכת!".

לאחר שאהרון סיים לימודי משפטים באוניברסיטה העברית, החל לעבוד בפרקליטות תל אביב. הוא עבד בתפקידים אחדים ובהמשך בפרקליטות מחוז תל אביב פלילי. בגיל 50 התמנה לפרקליט המחוז, תפקיד המקביל לשופט מחוזי, והיה אהוד מאוד על הפרקליטים. דלת חדרו הייתה פתוחה תמיד לכל דורש, שיצא ממנו עם עצות ופיתרונות. בגיל 65 נאלץ לפרוש לפי החוק, ומיד אחרי פרישתו זכה ב'מגן אמיתי' על מאבקו הבלתי מתפשר לקיום שלטון החוק ועל יושרו האישי ללא דופי. הוא התפנה לכתוב שני ספרים מלאי הומור: 'אנשי כפר גנים' על השכונה שבה גדל, ו'גזר דין מוות לזבובים' - קוריוזים מהתקופה הראשונה שלו בפרקליטות.

הוא התבקש לעבוד כיו"ר ועדת ערעורים בנזקי טבע במשרד החקלאות, ובגיל 74 החליט להתפטר בעקבות קשיו בהליכה. הוא המשיך לקרוא ספרים בנושאים מגוונים, נהנה מהילדים הדס, פרופ' בארכיטקטורה, וזיו, מנהל רשת מחשבים, מבן הזוג של הבת, נוירולוג ומבת הזוג של הבן קצרנית, מזכירה רפואית וגננת וכמובן מהנכדה ומהנכדים. בתקופת הקורונה החליט להעלות על הכתב את זכרונותיו מאז שחלה בפוליו. סיפור חייו הוקלט מדי שבוע על ידי בעלת חברה לתיעוד סיפורי חיים, כשביליה עסקה בהגהה. כשקצב העריכה לא התקדם כמצופה, הבת הדס החליטה לסייע ולערוך את הספר. למרבה הצער, אהרן נפגע מחיידק אלים ולא זכה לראות את ספרו החדש יוצא לאור.

התערוכה "מרקמים וצבעים" של האומנית הרב תחומית ביליה שדר (האוצר: שוקי כהן) תוצג בבית חיל האוויר מה-16.11 ועד ל-30.12.
טקס פתיחת תערוכת ציוריה של ביליה שדר וליום השנה לזכרו של אהרון שדר ז"ל יתקיימו ביום רביעי 16.11 בשעה 19:00 במועדון הטייסת בבית חיל האוויר בהרצליה, רחוב ז'בוטינסקי 15.
שעות פתיחת התערוכה:
א'-ה' 17:00-09:00,
במוצ"ש כאשר יש הצגה.