רקע: במסגרת פרוייקט ה"אוטוגרפרס", פרוייקט תיעוד היסטורי עולמי שהגיע לנהריה, שיתפה נאוה אלפסי נאור את סיפורה "אוטו פרנק ואני".
הפרוייקט מוצג במוזיאון "בית ליברמן" בנהריה ופתוח לקהל עד סוף חודש מאי.
מיזם "האוטוגרפרס" The Autographers מחבר בין יוצרים לבין עדים למאורעות היסטורים ומנגיש את הסיפורים דרך צילום, ציור וטקסט ובאמצעות תערוכות וספרים. חברים בו אמנים מישראל ומהעולם. יזמה והפיקה את המודם בנהריה קרן אור רוזנבאום
"עמדנו כולנו במסדר הבוקר המסורתי של צימרינג, המורה לספורט המיתלוגי וצפינו אל הכביש במתח ובהתרגשות גדולה.
אז זה קרה, מונית גדולה נעצרה בפתח שער בית הספר וממנה יצא, גבוה ולבוש חליפה כהה, מר פרנק...
אוטו פרנק...
בכבודו ובעצמו!!!".
הביקור ההיסטורי הזה כמעט ונקבר יחד עם גיבוריו, אילולא החלטתי לצאת למסע אל העבר של בית הספר הראשון בגליל המערבי, בית ספר ויצמן, בו אני – נאוה אלפסי נאור מלמדת מזה 19 שנים.
עם השנים, לצד לימוד מקצוע האנגלית, הובילה אותי אהבת הבמה והכתיבה לתפקיד רכזת התרבות בבית הספר אשר, בין היתר, גם כותבת ומביימת את טקסי בית הספר.
בשנה בה חגג בית הספר שמונים להיווסדו, הצעתי שטקס סיום שכבת ו' יהיה בסימן "80 לויצמן". הצעה זו הצריכה חקר ומסע בזמן.
כך קרה, שבין כל הפרטים שגיליתי על עברו המפואר של בית הספר, על נהריה בראשיתה, על ד"ר רילף המופלא ועוד, גיליתי גם את דבר ביקורו של פרנק בבית ספרנו.
ביקור אשר איש מקהילת בית הספר, לא ידע עליו דבר.
לולא מצאתי תמונה המתעדת ביקור זה, יתכן והסיפור היה הופך לאגדה...
וכך היה... ד"ר שלמה פרדריך רילף, מנהלו האגדי הראשון של בית הספר, מאז שנת 1936, שהיה בעברו רב קהילה, יצא בשנת 1951 לשליחות של שנה, לחבל הסאר אשר בגרמניה.
הוא נקרא לשם על מנת לשקם את הקהילה היהודית לאחר שחרבה אחרי השואה.
בזמן שהותו שם, ביוזמתו, אסף תרומות מהקהילה היהודית המקומית, לבניית אולם ספורט לתלמידים בבית ספרו.
הכספים שנאספו לא הספיקו לסיום בניית האולם אשר התעתד להיות הגדול והיחיד בגליל המערבי כולו.
וכך קרה, כי אוטו פרנק, ידידו הטוב של ד"ר רילף, אשר שמע על היוזמה, תרם את כספי התמלוגים של יומנה המפורסם של בתו אנה, שתורגם לעברית, להשלמת בניית האולם.
בשנת 1960 הגיע אוטו פרנק לביקור היסטורי בבית ספר ויצמן, בעקבות הגילוי, פנינו ל'מוזיאון אנה פרנק' באמסטרדם ושיתפנו אותם במידע החדש שמצאנו.
גם שם הייתה התרגשות גדולה, מסתבר שגם עבורם המידע היה חדש.
ההתקשרות עם המוזיאון הובילה לביקור עוצמתי והיסטורי של מנהל המוזיאון, מר רונלד לאופולד, בבית ספרנו.
הביקור יצר קשר אישי ומיוחד עם המוזיאון ומנהלו אשר בעקבותיו שרה עובד (מנהלת בית הספר בעת הגילוי) ואנוכי, נסענו לביקור אישי ומרגש במוזיאון באמסטרדם כאורחיו של מנהל המוזיאון. בביקור נפתחו לנו דלתות נעולות במוזיאון ויצאנו לסיור אישי בעיר בעקבות תחנות חייה של אנה פרנק.
ההתרגשות מהגילוי המרגש של הקשר בין בית הספר לאוטו פרנק היכה הדים והתפרסם בתקשורת המקומית ואף הארצית.
כתוצאה מפרסום זה, חניאלה אריאל-פריזלר, תלמידת בית הספר בעבר, ילידת 1951, כתבה מייל מרגש לבית הספר, בו ספרה בהתרגשות רבה את זיכרונותיה אודות ביקורו של פרנק בבית ספרה. אריאל-פריזלר זוכרת את ההכנות שנעשו לקראת הביקור ההיסטורי.
"המורים הכינו אותנו מראש, וסיפרו את סיפור המשפחה במחבוא בזמן השואה וכמובן את סיפור היומן.
את הסיפור שמענו שוב, והפעם מעדות ראשונה, עדותו של פרנק אשר סיפר אותו בגרמנית רהוטה אותה תירגמו לפלח התלמידים אשר לא דיבר את השפה, שכן אחוז גדול מתלמידי בית הספר עלה מגרמניה.
אני זוכרת את ההתרגשות סביב הביקור, אבי ביקש לשמוע הכול אודות הביקור עת ישבנו לסעודת הצהריים המשפחתית".
עדותה של חניאלה השלימה את פאזל הסיפור והתמונה, בתקווה שהפעם הסיפור יחיה לנצח ולא יחכה לתקומה בעוד כ80 שנים נוספות, על ידי איזו מורה סקרנית לאנגלית.
.jpeg)
